Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 6

0) קול נהי. על מות גבר חכש בעוז. נודע בכל בית ישראל לתהלה ולתפארת. הרב המליץ, כבוד מו״ה שמשוז בל$ך הלוי,נ״ע׳ נפשו יצאה ושבה אל בית אביה בירח האיתנים בין כשה לעשור לפ׳יק. Don Markus Boß in Leipnik. מות אמר! האם תמנו לגוע? גם הפעם?שצף .קצף זעבריז מדוע לא האבל לחמף שבע? שבו שבי אדיר משמשון גברו •י ומבלי בבולוחק תפער גרוינף? הראו תקף הךאו רב עצמתמיו! למה בזיז השרה.ועצי היער, בי בנשר גריול או; ך הבנמם. מפני רוח עזה סער מסער, הגביה לשבת ברוח צח שפים, תךגיז בל ישבי הבל מפניף? הביאו עתה את בניאשפתמיו'• אתה משל בארץ רחבת זיךים. גם אתה שמשון, בגבורה צלחת! עלי איש שיבה ועתיקי משדים; מגדת החכמה צוף דבש לקחת י בי רבים צירים אתה שלח. לעשיות מערבי מלך לכלאחיף; בל הלי ומבה סריםלמשמעתך׳ כאשר היושיעם לפנים בן מניוח, הם.ישא ו כליף תליך וקשתף, נזיר אחיו דגול מגביורי כיח, זקט'ון גם גדול חצמיו יפלח! פכר, היושעת למו בעז רוחף. *) Wir können nicht umhin de!» verehrten Vers, dieser schönen Elegie, mit welcher er zuvorkommend unserin Wunsche nur entsprach, anmit öffentlich nnsern Dank anSzusprechen. Denn nebstdcm, daß sie die edle Aufgabe sich gestellt, einer anerkannten literarischen Persönlichkeit, dem vorzüglichsten ebräischen Prosaiker unserer Zeit, ein würdiges Denkmal zu setzen, beurkundet sie durch ihre einfache, fließende und gelungenc Abfassung »och auf's LobcnSwertheste, daß unser wackerer Mitarbeiter, dem Ziele der Vollkommenheit, das rr mit unermüdctem Eifer austrebt, mit jeder neuen Arbeit, sich nabert. Stern.