Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 85

85 והמאנים שמוע ׳שאו עונם והנה אהה! סר מרזח סבאים, ולאסר דלים ושועים נשבעים," למשקה שרף בלי תת עין, וצמאו ישבור במשתה יין— ואיך נפשי לא תהמי בשברון מטה לחמי ־־- איככהבעצבלא אהי וכיונה לא אהגה בנהי ולא יתנו כמים שאגות׳ בזכרי אחרית בני ובנות׳! אהה! אין מנוס למו באנחה רק לשום יד למלאכה! ואיך אתבונן עדיהם עת לעבודה יתנו ידיהם. איך אראה באבדן צמידים וידיהם ביתר יא דגו דרירים בנינו הסרוחים על עדשוחם כעת ילטשו את מחרשותם, נערינו כעגלי מרבק לשבוע יטו אוזן לימודים לשמוע! אמר נא. הפני, הלבך ועיניך לא ימסובדמע׳ זאת בשמעך! חפני למרבה המשרה הגדל שלוטינו האלם והסכר פי קמינו. ־ טלעיבים בנו קראוגו: גרפים מבלי מעש לגאולה מצפים. זנם להם אצלנו ברנה, להשקות מהם שוכני יערים לשבור פראים צמאס בהרים. כנער ננערה נעלם נעלמה ׳ לא למדו הבין מאומה. רק מעט הבין בחרט הכתב בקירות הבית לחתות תיו כל כלי ישתה. הין ומשורה בזאת תגדל ותרבה המשרה. אנשי מדות כנטיעים נערינו ונמנדלות בנויות להדר בנותינו. לבושיהן בזהב שבוצות לעבריות לא נכרו בחוצות. נכה נהלתינו שפרה בשתי—ולא בגבורה. ועתה אויה, קרני נגדעה חזות קשה אזני שטעה . מטעם נסיני ארץ נפרץ עלינו פרץ. קוראים ומשלשים. בקול רעם בלי השך כפעם בפעם. ויושבי הארץ נזהרים, כשונני עדים כיושבי כפרים: לבלי תת בכיס עינם מי ימלל ומי יפטיר בשפה מחזה שח ואנזרתו נצרפה? כל אלה יפעל נורא החלות אומר גזר תוכן עלילות,