Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 80

בך פני הבל יתלכדו את היא אשר בשרשרת ארם באדם :חר קושרת. — מיוסרי ערים בך כוננו עמודיהם בך (ישענו פראים משדה .עירה זקךאת לאט לאט לאהלם באת עדי כלמיו משטריף למרי עדי לארם פראים נולדו.— מרבד וציה לעדן בעשיתרי עד. להם נתת חיוק לפנתה אז גם אבן פנה בניך. עת אהבה ארצם אל קרבם שייך, עת רקמת על יריעות לב־והם גם האהבה אל מיושבי אביוהם.- זרועות אלף ורבבות ירים פה נעור. בלי עצלת!ם איש אה רעהו.יעזיורו ברית עור יחר ןקשיורו פחיות האדם אז יראו אם ידיהם .יחד ייגעו.— חפשי.יעמול עם נעריו פה האמן בחדריו .יעשה חפשי מלאכתהו כי זרוע החיו ק מחסהו.— חבור השבלים עליה ינוח ואחריה הקוצרים מכל רוח למחיולת מחמם בוקר באים ואחרי קול חלילים נעים. —;-די• I :־ י t עתה נשמו רחובות וחוצות למנוחת ליל רגלי כל נחוצות גרי הבית מעברם.יעזבו וסביבת האח טרם .ישכבו לשחוק ושעשוע.יקבצו יחד דוךחק ממגיור הרחק מפחד שיור אויב בל ייראו מנו נשמרו השומרים כבר ע ערי העיר סגרו. — חיושך.יכקה .עתה הארץ נטתה כנפיה סביב הליל T T VTS TIT . -ד. ממנה בל .יירא לפרוץ בו פרץ השקט ובטח לב כל בן חיל -״י ■••־ -- 1. t -• דק לב פועלי און תעיר כי עין החוק תמיד תעיר• — .ים_עת חיוק דת קדושה רבת ברכות אבן ראשה ברומי שרוק שם נולדת ולטוב התבל אךצה ’ירדת. - איש ברעהו בך.נאחרו