Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 72

n או כדעת הרג המכס נגור מ והי חענדל שטערן נ״י, שיאמרו נתחנולה וערמה , גארגה לדם נצפנה #נקי אנס , ר׳ל אנחנו נעשה העול ונארן איירו למות, גורלך תפיל גתונינו, אס גם לא תה! יד להורגים — וגאמת גקרנס ישיתו ערמה, גי אחרי אשר גאה נפשי גקהלם, גם הוא גזיעת אפיס יאנל לאמו. ונס מזה ני י תה איש נערה גתולה (שאות 3׳ נ״ס ני הן דרך המסית גערה עוד לא ידעה איש« שידגר על לנה דגריס רהיס ומתוקים המאמר האנס, נופת תנוופנה שפתי זרה, ויאחר : הן ה' נתן לי עושר וננסיס ומלא אסמי ג הל טוג, ועתה מה לי נהל אלה אס אהיה לגדי ואשג נלד׳ אעשה לי עזר הנגדי, למען נס היא תשמח נעמלי שעמלתי תחת השמש, ונהה יחליק נשפתיס עד אשר תקשיג לאמרותיו ותמלא נקשתו ושאלתו—ואג להלם הוא להן הנה אנה׳ מפתיה והולנתיההמדגרה ודנרתי על לנה (הושע נ' ט׳ז) נסי' רש׳י, להן נופל על ננון על המסית שורש פחה, ני הוא ירחיג וינשיט את הדרן הרעה נהל תנשיטין, עד אשר יפול הניסת״לפא הטמון לו. והנסיל גס הוא נלנו ידמה שהדרך אשר נחר ני, הוא הדרן הישר? המאמר החנם דרך אויל ישר נעיניו, ועוד נסתר מנגד עיניו ראשית דרנו, אם טונה או רעה היא, יפרש אולתו ויאמר: מה טוג יהיה אחרית דרה׳, ומה נעים יהיה חלקי וארן החיים! ני נמאשנותיו יאמין, שראנ הוא הדרן אשר נו תדרוך הף רגלו, וינא נקלות אל התגלית הנרצה, חתגם נאמת אחריתו יהיה מנון, המאמר החנם: יפהאיס ענרו ונענשו ׳ להן נופל גם עליו שורש פתה — והנן. או הדעת רש״י (משלי א׳ ה"נ) שנקרא פתי יען שמתפתה עיי מסיתים, להן לדעתי יעמיד לרוג הפסוק ה נגדו את הערום, הוא האיש אשר יחקור נתחילה אחרי שרשי הדנר ותהו,תו, עד אשר ידע אם חזק או רפה הנהו׳ ואח״ז או י עש הדנר או יניחהו, ושורש ערום נגזר הוא מל־ ני ערומים הס, ני אס יעמיד איש נגדנו ערום נלי לנופו, נוע נקלות, אס נניסו דנק תאום או לא, ומזה ערות הארך, ני נם האוי3 ידרוש אחד צדדי חומת העיר, למען יניא נקל אליה, וחזה והנחש היה ערים. ני הנחש היה נקי נטנע האדם ויא נערתה, וממילא פעמים היח הידיעה ההיא לטונה או לרעה וע׳סי הלל זה יובנו כמעט רונ פסוקי משלי אשר יגאו נס שורש פתה וערום. מנחת ת1ךה לכבוד איש רב פעלים , תפארת דורנו, המליץ המשובח ומהדר לשונינו, התורני החנם היקר טוה' מנחם מענדל שטערן נ״י. בע״הנז ס׳ תפארת התשבי וכוכבי יצחק. Don N. Pollack ans Ruß« > לעת בי יבא האביב?טהר הרקי״ע ׳ לעת בי עבר הסהו ועת הזמיר הגיע,