Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 71

71 בי במסעה יום וליל יסובו ואחרי ליל עמל ימי גיל ׳קרובו ומפני האור גולל הלילה, ו$שרי ינון עד למעלה. במות ריע כאח לי זקן ושבע ימים. י את קולי אתן בבני ואבכה את יומי עליך, מות, ני נוצרת! חרב זוללה, כי איש הרגת לפצעי, הה איש שלומי, . הורדת שיבחו שאולה לארץ מאפלה. הוי חרב פיפיות, עד מתי תרחמי? הלעולם תמשול, יאנף אפך בנו סלה? גם נפשי תתמוגג, תשתוחח ותהמי, עלי קחתך מיודעי מני לארץ שפלה — אך קומי לך רעיתי. מנעי קולך מבני, ני לא פה המנוחה, אף לא האושר — שם בהתחדש נעורינו בין שרפים נחי— ואת יפתי לני בדרך אמת בארץ, בשדה אמונה רעה בתום וביושר ומה תשפר נחלתך בבוא הפעם קרץ! פתה , הר3 3על נת״הש נת3 נניאורו על יפת אלהיס ליפת (נראשי׳ גו• נ";ו והוא ל' הרח3ה׳ ני תרגום ני ירחי3 ׳דנוים י״3 ני) ארי יפתי ענ׳ל, ומשמע מדמיו שלועתו סור■: זה אי! לו את גייקיא פוה נהוראתו, א3ל לדעתי נרדף הוא עס נל שורש פתה שנתקרא, ומורם אענה חלקי 3ו א3יא הנה השימוש אשר עוד נופל עליהם שורש פתה, א'על המסית והוא המפתה, 3' על הנסיג והוא הפתי, ני על נטיות הל3 להרע, ומזה פן יפתה ל33נס י דמים י״א ט״ז) ד' על שאול תחתיה והוא התפתה. והנה המסית אשר רק רע יהגה ונל תחמלותיו ותחשנותיו התה להטות אגשים אשר לא חמם 3נפ0 מדרך הישרלארחות עקלקלות , יד3ר על הניסת דמים הננגסיס אל הל3, נתאמרהחנס איש חמם יפתה רעהו והולינו 3דרך לא טו3, 3אמרו: אם תא3ה ושמעת טו3 האין תאנל, ני ארן רח3ת ידים לך פתוחה, אס מוסרות היראה תנתק, ומ,ה 3ני אס יפתוך חטאים ז משלי א׳ יי) שיאתרו אל הנער הלז: תה טו3 ותה נעים יהיה שמזנו יחד, אס נאר3ה לדם, ני האיש אשי גארנה לו אין לו נח ונמרה לעמוד נגדנו, וממילא הוא יפול נפח, ואנחנו נמלא נתיני 3נל הון יקר ונעים,