Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 50

50 אלהיהם, אס נס ,תהומות נאה נפשם וסוף הנקמות מגוש לראשם י עוד עד היום הזה ישראל איננו מוסר מעם, עידס נמקדס ׳ נימי אלוה »שמרם, ,הנו נרו התפשית עלי ראשס ממזיקים ,תום לננס תורת ה', לא מעדו קרסוליהם; אס נס קון ודרדר צמתי למו עלי אראותס ׳ ושמיר ושית נהינצי תנאוניהס. חת קו,עת נוס התרעלה מיד נל הגויס שתי ומצו, אן עוד לא לעו, תרשה העמיס ס,לו, נום נתנו לתנים, ולגס ועיניהם ליושגי,שמיס מושיעם ,צרה , נן ,אמונהס חיו ועוד יתיו, עד יאתר ה' לקנאת הנויס: די, ולישראל יאתר: עם אתם• ,ואו שערי הממלנות ,תודה, חצרותיהם ,תהלה! ומה זה העיז אשר הל,ישו עס ישראל, והמופת אשר הפליא להס לעשות תושייה, ונתנם לעתור 5רזל ולחומת נחושת י ,נוחו ני יגת נהר הזמן ומס,ותיו על פיהם, ש5לת (אל הנשיה לא שטפתס? שאלו לדורות הראשונים, שלחו ארצות דרוס והתגוננו! איה מסננות העמיס נענקיס מלפנים שס ישגו לגנוח ,אין מחריד איה ענורת נאים שיחס עד ל, השמים, מדוע התה עלו ,תוהו ואבדו; ועם ישראל נחנגיס ,עיניהם, עם מעולם לחרפות נאון ולטגח יו,ל׳ עודנו עימד נתקדם על משמרתו, ושמו בין האיים נקרא? מי הקים יעק, ני קטן הוא? עק, רוח אחרת אשר היה אתם י יען משתים הגיט ה', ראה ני עוד צא נאלחו נולס, עוד לא סר צל האתוס והאחדות מקר, מחנה היהודים, עוד רוח אחרת היתה לנלהם , רוח אלהים מרחפת על פני תהום ל״יהס. ,ידי זמן השודד לא עלתה לסנסן ישראל ,ישראלי ונחותה מימינם ומשמאלם צאנן עליהם מלחן הזמנים ומרנש מס,ותם לחסותם ,צל התמלנות היה להם : השלום ,קר, מחנותם, וכמאמר ר״ש נ״ח. — לא נן עתה, רוח עועיס נסך ה' ,קר, האדן, ועל נל משפחות נית ישראל קרא למלחמה; תחת און אהלי יעק,, ותחת מדנים ירגזון יריעות ,׳ת ישראל— ען התות אשר על יוגל המחלוקת ישלח שרשיו, ל, השמים ,זרועותיו יחגק, ושלוחותיו נטשו ע,רו ימים, עלים לר״ות ואלפים מהספורים רוש ולענה תנויצמחו, ורוא השיאם יעל פני נל אחי,'יי יפלו. אן שמה קננה הקנאה ודגרה ,צלו, שם שוחרי ,מדינים ומחרחר׳ ריגות ,שער ,ני ישראל, אוה3י הרע יגחרו חיתןמושגיהם, שס ׳ גס ההולנים ,חושן, לא נגה עליהם אור השנל והתגונה׳ ותורת ה' לא ידעו. יגחרולשגת על נסאות למשפט׳ והולני דינים עקלקלות יאירו נתי, לעס הי ׳ ישמיעו ,קול גדול דגרי אלהיס חיים . ונמאמר הנגיא עמוס: הנה ימים גאים נאום ה' והשלמתי רע, ,ארן לא רע, ללחם ולא צמא למיס ני אס לשמוע ד,ר ה ׳ אל תקרא לשמוע׳ אלא: להשמיע. ותה זה היה, אשר נהמות ימים רגיס תסער'׳ יציקס רוח גטנס להרעים,קול גאוניהס ולהשמיע,מחנה העזרים מחשגות ערומים מה זה אשר ,אין הפגות מנשף עד ער, ניין ידליקם לדליק אחיהם - מדוע ינחת' עליהם לחרגות ותזתרותיהס למזמרות , ישאו איש אל איש אר, וילמדו מלחמה; הנשמע או הנהיה נזאת ,ין גויי הארצית ׳ ,ין שאר משפחות האדמה - אין זאתי ני אם אנשים רעים וחטאים׳ אשר ,שפתם ינגדו אלהיס ואנשים, ולגם רחא מהם, אין אלהיס נל תזתתם, ונזא,י ער, ,ארס שפתותיהם אנשים יארייו ■ ועתה קורא נעים שפוט אתה עלים הלזו ׳ אשר נצפריס עפות תון חוצות יהודי־ ישוטטו ונמתלהלהיםהתורים חצי מות, התהיינה לתרופת מנת ,ני ישראלולריזיי מחלת הפתיות, אשר זה מטרתם וחפן יצרם? אס נרוס זלות 0,י, רשעים דוגי' עתק ונאוה ,הס לרוח גינתם יתהלנון, היעלו ארונת עתי ׳ היאירו נמחשניס למתי עולם? אם נגלים, אשד קר,ם יוות ולשונם נלשד השתן. ,הס יתנשאי