Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 48

48 אז תדע בן יקיר, אז תשמע שמוע: האהבה עוז מבטחה, ועזה נמות. ני מגפן החיים גפנה פורחת, על תלמי לבינו נשושן פורחת , מיינה ישתה אובד, ישנה שברון; מאוריה במו אופל נשמש יאירו במחשני היגון נגונבים יזהירו — והאושר בקרבנו — תוה לזנרון. היא תגן בעד נפש מבטן אמינו ומחיק הורתו תסובב נל גבר, היא בין החיים לבטח הושיבנו במלאנות אלוה תלונו עד קבר. היא תורנו דרך עץ הדעת תלמדנו כבי■ תום ויושר, בה נפשנו נשחר בוקעת ובה נרלו. את שור האושר. ברוח צדקתה אף אותך תחונן ופרי מעשיך אך בעתו תבכר, הצלחת ביתך תבנה ותנונן ונאור הבוקר בהינלך תבקר. לבית מועד נל גבר הן היום תמלט ומשמי האהבה תקום לך חלד היה גביר אנן ללבך אם ישאל משאלת היום אם ישחק לך, טרם קצו אלתהלל. האושר ני ינזעול מעל, יומו אל תקלל, למאויך היה אדון ומשול בם ממשלת! בנל מוצאות חייך נזר ומתוק הנכר, ולבבך אל תהתל במראה עינים