Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 40

— 40 - מצב אמונת ישראל. Don Abraham Friedler, Schuldirektor in Bitscha. (המשך) אולם לא צדק ומישרים ילינו 3קר3 האדם, אם לא מכל סיג ל3 וזוהמת רוחו נפשו יטהר, עוד לא זכר ל3 ישראל ומפחת אולפס אשר פשעה על לכס כמצרים. ככל המופפיס אשד ראו כי נאמן ד' לישראל 3ל החזיק שרש האמונה עללכס. ולכס כלפי שלם עם די. עשו להם ענל מסנה ואמרו אלה אלהיך ישראל. כפכערה היו כמפאוננים רע כאזני ד׳ להכעיס אפ צור מושיעם, כמדכד פארן עדח מדעים נועדו על ד' ומשימו, למרופ עיני עליון כהוציאס דכפס דעה על האדן אשר דכר לפפ להם, כפגרפ עדח קרח כהצופו אש המריכה נכח משרע עליון רפו מוסדי מכטחס להאמין כד' והקדוש אליו, כשיטים עוד הוסיפו מריס וחטאתם, כי קשתה לחלל שם ישדאל כזנונפ לככם. אשר זנו אפכנופ מואב ולצמוד לנעל פעור. כנה ראשית ישראל מאסו פס דדך ומעגלי צדק עקשו, לא שמרו משמרת ד', ואך נד' מדדו עד ני נער אף ד' וכזרוע עזו נשנע לנלפי הניא העדה הדעה הזאת אל האדן אשד נשא את ידו לשנן שמו שם. כמדנר יפלו פגריהם כדומן עלי אשפתות, ואך כניהס אחריהם המה יירשו ה ח רן. וננכעה נחמדה אס קק וחמל נעקרו מכין תלמיה, אז מלא חן ויופי יצמחו פרחי חמדתו מפיקי ריח עדנים. גם עצי עדן אשר ממעל לראשה יסוננו כצל נעים כל צמחי חמד אשד להם מפחת, כן לעת זקנת משה כאשד מעדת ישראל כעקר כל שדש פורה ראש ולענה. אן שרשי האמונה שלקו ענפי צדק ככל נאות יעקב, מצל צדקת רועיהם מסיו, מרסיסי אגלי טל תומתו אך פדי אמת ואמונה נשאו. אך עפה כאשר קרנו ימיו לצאת מאדמת כני תמותה, כאה עת גאולת נפשו ממעטה הכשר אשר סנינה, לקרוא. הדרור וחופש מכל נגעי ותלאות החיים ׳ לעלות לשמי מעל לחזות כנועם ד׳ ולנקר כהינלו, אינה דאכה נפשו לעזו3 את שיות עדרו ולהפדד מעדר ד׳ אשד נהג כמטה עוזו על מרעה הצדקה ונאות היושר, כנח וכחיל אמן לכנו עוד הפעם לנשר נקהל עם מוסד השכל. כרוח נדיכתו דנר על ל3 העם ללכת כדרכי ד' אלוהיהם אשר נדלס ונשאם מעל כל גויס, לכל יסודו מאחרי ד׳ ואך יראת שדי יהיה מעוזם ומפלטס. נאהנה נאמנה האציל מרוח קדים על ענדו הנאמן הננחר אחריו לרועה צאן ישראל, ונגדולות הליכותיו עז3