Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 39

39 ולעולם חסדיו לנפש ליו נצמדה. לא כאדם אשר היום סלח, ומחר את חץ שנאתו־ שלח, 12 ריר וריר אמונתיו למרת מכתמים: האלמן. הקהלת שפט רק למראה. הלגין: •מיותר האדם מן הבהמה אץ"; כי באשר מתה אישתי הנבחרת׳ רבים באו אלי תנחומיות השמיעו: קח בתי! .קח אחותי ■ הביעו - .יקרה היא מפנינים ודר.וסחרת; והפעם אתיוני נעלמה מעיני, מי פתי י,סור הנה לנחמני, אנכי אתן לף תחתיה אחרה -י מצבת קגילי. עד הגל הזה לביזה האשר׳ בי צבר בעפר הו־ן,וע^ור; וערה המצבה לאיש עולה ואון׳ כי הקשה לבבו בזאת האבן. שמחת הסבא. אז תעיר ופסי שידתיו בחבלילוה עץ, כי מרכביות שכליו,וחילו;רה ב_ים היין