Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 29

29 אלהיס. ואיך להתהלך עם אנשי ביתי. להוליך בניו ובנותיו בדרך ישרה < המשמח אלהים ואנשים. ויראה כל אדם כי מלאה הארץ דיעה כמים לים טכסים. ואנחנו מה בעיר קטנה? חסמו כל אלה. נשינו טובה אנשיה מעט מתים חיים ׳ כשבלול תמסי הלוכו, שחוח וכפוף בבלוי סחבות המה שחוק ומאוס לרואיהם, הנפלאות •הנעשים בארץ עיניהם לא יראו, בל יחזו מלאכות ותחבולות הרבות אשד מצאה החכמה, להם כל יום שוה בתואר במראה ובצבע, ואך מרחוק התראה להס החכמה כנוגה ככב מבין עבי שחקים בחשכת לילה! תחת אשר בערי המחוזות לבני ישראל אור במושבותס׳ ושמש צדקה מרפא להם בכנפיה. נערי עימת קטנות! מעי מעי אוחילה! לבי לבי על חלליהם. נולדו לבהלה לתוגת נפשם ונפש הורם! לריק יאבדו כוחם בבית הספר, כי סדר הלימוד נשחת עד מאוד, המורה לא הורד, ולא יורה, הוא אחד מדלות העם האמונים בחיק הסכלות ופתיות, ואמונת שוא. ובתי עיר קטנה יחד יבכיון, משוחים בששר עצב ויגון, יושביה קצרי יד, בתיהם קבריהם, לא ישמחו על חייהם׳ ולא ידונו על גורל ימיהם׳ בגדולות לא יהלוכו, רק אכל לחם צר ושתה מים לחץ, ושכב למעצבה- עד בא קצם. אחרי עבודתם הקשה לא יבואו בית שעשועים להתענג. גם בבתי תפלותיהס, נפשם לא על ינשא, בררך חיים אשר למעלה למשכיל, לא על שדי ’תענגו. כיז רבניהם וחזניהם לא ידעו ולא יבינו׳ להצית בקרבם רגשות נשגבות! לגיל ברעדה לפני ה׳ מוסר לא נשמע בתוך העם מפי חכם דורש טוב לעמו, יאשרם הדרך ילכו בו, ויהי העם פרוע, איש על אחיו לא יתום, כי אין איש מעיר החמלה תוך לבותם, 'קשיחו לבם נגד עמיהם. זהב אלוהיהם, וכסף עשו לבעל אליו יסגרו ויפללו, וזה כהו לאלהי זהבו, לא יאמינו בריע, נער לא יחוגו, על איש זקן ׳רחבו, ספרי חכמה ודורשיהם כקש נחשבו, נבזים נמאסים, והיה האיש הולך רוח, ינבא לשקר׳ לעקרות כי יפקדו, ולעריר׳ כי יפרה זרעו, ומוסר אולת לסור מאמרי דעת, זה קדוש