Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. [Seite]

Exegese von Joachim I. Pollack, Rabbiner in Trebitsch (המשך מן המחברות הקודמות.) מ כי כה, נתינה טעם לשלפניו. אך נמרירות נוס המועלה הזאת מהולים נס נן רסיסי הנווומות גאמדו גשם ה', ונלה לא אעשה, ני כל משיג ה׳ית השנה אמתיה ידע, ני הוא העצם הנשגג הסוג לנל אשר אף אס נידו האמה ינאיג, יוזנש נשניה׳ ני נל מגמתו היא להועיל ולהסיג ליצוריו, או שכוונת הנ' סה היא, אף שלא אעשה נלה ננל;את שממה תהיה נל הארך. ייתורנם Eine Wüste wird das ganze Land sein, obwohl ich kein כה תאבל־ יאתר עד״מ ני השמים .gclnzliches Verderben bringen werde והארך ר׳ל נל הנריאה נלה תאנל ותלנש קדרות כמשפט האנליס על רוג הצרה אשר תנא לישראל אשר היו מלפנים עם סגלה לה׳ ועתה הוא נותשס מעל אדמתם. *מותי, שורש זמם יורה על התמדה המאשנהזמן מה על עצם או ענין מה לטונה אי לרעה ונגזר (כדעת יריעות שלמה) משם זמן נהתתלפוה מ״ם ננו״ן, המורה על המשך דני או פעולה מה, ני זולתם לא יצויר נצל עצמות הזמן וגדרו כנודע לנל מנין, ני תושג הזמן יושג רק נאתצעוה התנועה והפעולה אשר תעשינה נו, Der Begriff der Zeit kann nur durch die darin stattfindende Bewegung Jedes hat וכן לנל זמן (קהלת y׳ קי) ,und Handlung begriffen werden נאמתי׳ שורש נוזם יויה עלנלשינוי ממשנה והעתקתה ,seine Zeit undDauer גל ההפך נמו פה etwas bereuen,oder sich hierüber anders entschlicßcn/ziin'i וע׳נתקרא הסרת היגון והעצג תהלנ ושקיטת הנפש מהמיתה נשם נתמה ,Trost ויען כי הכעס האנושי התקרר דעתו ותשקט רומו נקמתו נקם מאויגו. תקרא נס קימת הנקתה נשם נתמה. נמו מתנמס לך להרגך (נרא׳ נ״ט) ונאתר ע״צ ההגשמה אקל ה״יה הוי אנחם מצרי (ישעי׳ א׳) כפל לשון של ואנקמה מאויני. כ״ט מקול פרש ׳ לשון יתיד על רנים דרך כלל (רדיק) ולדעתי יאתר הנניא להפליג הפחד אסר יפול אז עליהם, ני מקול פרש או רומה קשת אמד תנרח נל העיר. ולא תקום ניושניה עוד רות לעמוד על נפשם. רומה קשת׳ ר"{ יורה ייציס נקשה, והסנ ההשלכה אשר אליו יורה שורש רמה, אל הקשת, אף ני נאמת אעשה רק נמציס ממנה, נמו שיאתר אריק חרני שהכוונה ג'נ רק אעשה התער יק ממרני, תמת ני הלועז יאמר : ,Ich zücke mein Schwert והנן כויחת, ניגוני, ני להגדיל ההתפעליות יציג הנניא גם הפעולות העתידות ייינוזות לנגד עינינו נמו שהן נאמת לפניו גתמזה ננואתו האמתית . באו בעבים וכי', ההעתקה ממקום פנוי אל מקום הנגדי נממיצה מה, כני ת או סנני איער, תקרא ניאה וממקום נתון ושפל אל הגנוה, עליה, בר העיר, ר׳ל נל עיי! והה״א יורה פה על הכלל לא על פרט אחד ידוע, נמו החנם עיניו נראשו .קהלה נ׳) שהנונה נל מנם . ואת שדוד, לשון זכר ונקנה תחונריס פה ימד סי שתוסנ על האומה שהיא לפעמים ננחינת זכר ולפעמים ננחינת נקנה כתש״ל.,