Kokhve Yitsḥaḳ · 1873-01-01 · 37 (1873) · p. Seite 77

)77( ר" אס יניא אליהו וינרר ויאמר זו היא המשפחה שננומעה גה הפסילה נשמע לו ׳ כי אמגס הה1כה: משפחה שנשמעה נשמעה אינה מקובלת מסיט אנצ נהנו נההמכמיס נכשרות מחמת חסרון ידיעה נספק המציאות אכל אס יניא אליהו לנרר נשמע בקולו, מאחר שאגלאי מלמא למפר« «"י הו®» רוח הקודם או גילוי א- יהו. ׳אמנה חולק נזה רני יהודה ואומר שאף נססין המציאות אין שומעין לו לרסק (מאחר שכנר אססקא ההלכה : משפחה שנשמעה נשמעה וצא נשמיס היא) אנל לקרג. ור״ש חולק אף נזה כי לדעתו אין כח ניד הנניא , ויהיה אליהו, לשנות מהלכה שכנר נפסקא מסמם החכמים אף לא לקרנ, אנל ינוא אליהו לדעתי להשמת המחלוקת ד׳ל ספק מציאות אשר מדיין נמחלוקח שנייה , כגון ספק טומאה תלייה ועומדת אז ממון המושל נספק . אנל החכמים חולקים גס על זה כי צא יצויר לדעתם שינוא אליהו נענור דנר קשן אשר אין אישר כללות האומה הישראלית תלוי ני. ואין הקנ׳ה מכנה סדרי נראשית נענור איש אודנרפרסי: וינזא לדעתם לעשות שלים נעזלס ר״ל להסיר הפחד ׳הסכנה המרחפת על ישראל משענוד מלכיות ומשנאה הכנישה נצנ האומות עלינו. עינינו הרואות שניחר אליהו גס נספק מציאיח נמחלוקת שנייה. וא*כ דנרי התלמוד(ע׳ פסחים ייג) תלויות לא ישרפו, וכן (ע׳ נ״ע כ׳ מנחות ס״ג) יהא מונח עד שיבוא אליהו , הוא דעת יחיד ושלא כדעת החכמים *) א. 2. ווייספאן *) הואיל ואחא לידן אימא מילתא שראיתי נהכחנ יד אשר תחת ירי עה*ת (מאת הגאון מוהר" שנדה אכד׳ק סיורדא זצ״ל נעהמ״ח זכיין יוסף) נסוג נס׳ נחקיתי נשם הדיין הגדול מו״ה ליב פ״נ וזיל: כמדרש ונמתי גשמיכם נעחם נצילי רניעיס או אינו אלא כמרני שנחוס אמרו אפי׳ שנים כשני אליהו והגשמים יורדין נערני שנתית אינו אלא ם״ קללה: וניל דאי׳ ומפרשים שיל מין אלהיכס שומר שנח היאך מוריד גשמים כשנת הא נישא מרה״ צריה , ומשיניסלו כילא עלמא דיליה והוי הכל רה", וננמ׳דנרכוס דליה משמע נשעושין רצונו של מקום הארך נתן לגני אדם ,וא׳׳כ כשהגשמים יורדין נערני שנתות קשה קושיה המין וצ״ל דמיירי כשאין עישין רצין המקים וכפיר קאמר דהוי סי׳ קללה ודוק הישג, עכ״ל ־ ולדעתי אפי׳ כשינא אליהו ויאמר פלפולי כדנא אין שומעין לו - נס שכח לפיס חורסא הסי׳ של ערני שנסית 1חשנ שהכוונה על ליל או יום שנח ונסי׳ אמרו כמדרש שש (וייר פל ה) ונתתי גשמיכם נעתם בלילי שנתות (סי׳ ברנה) אך נערב שנת קשה הגבס , ולא קשה מידי כשירש״ תענית «' שב״א צריכין להכין הכל צלרכי השנת, וכיה מסירש נמס׳ עירזבץ סיג : שאין אליהו נא בערבי פנחיס מסגי כמורח. יע״ש: ד,םו*ל