Kokhve Yitsḥaḳ · 1873-01-01 · 37 (1873) · p. Seite 70

)7<J( תבכה ותתחנן לפניך וכי תשאל האשף אל תוך בית איש רבים יהיר מאספיה אשר בשמחת נפשם יפתחו לה חדרי בתיהם וגם את זרועותיהם . הראית אבן יקרה משתפכת בראש כל חוצות ואין מאספה? יכן דברת! טערעזיע הוא אבן יקיה אבל זהמתה יד יא טהורה ותחלל יפעתה. ־ "אל נא תאמין לעלילות דברים אשר שם לה איש בליעל ול<ן יהיר ושמו : קארל מאן מורה בבית הספר אשר בכפר מושבי . המתלוצץ הזה נסה דברי חלקות אל הנערה יתנער בו ותאמר - מי אתה אשר תדבר אלי כדברי בלע האלה? המורה שמע ויבדא מלבו דבה רעד, עליה ויספרנה באזני אויבי טערעזיע אך המורה נחם מהרה על אשר דבר בטערעזיע וירם את כל מלשיניה והדבה הרעה נשכחה . _ החייתני ענאפרי ודבריך נתנו בלבי שמחה וגיל מרבה להכיל . ויחי ממחרת ברצי הליל ואנשי הכפר- הקיצו משנתם הנעמה מקול השמועה אשר נפוצה;וסביב כי בקצה הכפר באחד הבתים נצתהאש לא נופח . מנער ועד זקן מלאו את נבידהסוכדיהם מים ויחרדו לרוץ למקים התבערה , אנז בטרם יביאו שסה להטה הלהבה את כליל הבית ממרום גגו וער תחתית יסודותיו ונם כל אשר בחדרים פנימה ובאסמיהו ובגרנהו היה למאכולת אש . *הן נקל לך קורא לדעת למי הבית השולח באש? לטערעזיע הוא אשי בין לילה חששה ואת אשר רכשו אבותיה בעמל ידיהם ימים רבים לוקח ממנה. ברגעי מספר _ ענאפרי אחז בזרוע הנערה ויאמר אדיה : בואי טערעזיע ושבי בבית עד אשר תשובי תבני את ביתך אשר אכלתהו האש . ״לא כי פה בחרבות האלה אשב״ השיבה הנערה - נוגה ושוממה עדי ירחם ד׳ עלי וישיבני לאדמתי . טערעזיע בכתה כל היום בכי רב ותהיינה עיניה שתי עינות דמעה . ענאפרי הלך יום יום לראות שלומה ולנחמה מינונה . ויהי ביום הרביעי ויאמר ענאפרי לטערעזיע : אבל אשמה את אשר מאסת ב לעקסא אשר תוכיחך ד׳ לו על כן תוכיחך בתוכחות תימה ויפליא את מכותיך. "אל נא תוגה את רוחי חנם - התחננה הנערה _ ואין תאמר : ד׳ תוכיחני לו, ואין נפשי אליו ולבי בל עמו? ענאפרי היה כחרש לא ישמע את דבריה ויוסף לדבר: הה מאד נכמרו נחומי עליך כי המר לך שדי ער מאודי ביתך ומלואו, שוריך ופרותיך ׳ אכלו באש כליל ושדך הנשאר לך,י עוד מעט ובא הנושה אשר נשה באביך ויקחנו ואת אנה את באה? יו־,־! אין לך טוב כי אלך ואדבר על לב אלעקסא אולי ישמע אלי ויאבד׳ לקחתך - . « אולי? - שאלה הנערה בגודל לבב _ הכה נפלתי