Kokhve Yitsḥaḳ · 1873-01-01 · 37 (1873) · p. Seite 67

לקטורה ומי בנשים אדמה לה ותמוה כתוארה וכמראה י הלא דטיונח אל הסרות רקות הכשר ורעות התואר אשר ראה פרעה בחלום הליל« ויחיד ויקץ . ואולם שבע סתת ההן בלעו שבע סרות בריא־ ת בשר ויסות פיאה תחת אשר עתה פר עב ושמן בלע כתנין את אחות הם־ות הדלות והרקית את המורה ולא נודע כי באד, אל קילו - - הס ־־ קרא אלעקסא - כי לא להזכיר < סן יודע הדבר ויבורע נם לי גם לך כי בשבתי בכית הסוהר לא יתנני שתות יינך ושכרך בי אם כדג אשתה אך מים . כאשר חמו ימי בכיות קטורה ודמעות אלעקסא יבשו חרבו ויקם וילך כפרה ם - לדבר עם טע־יעזיע כי אמד : עתה לא תבישני משברי ולא תשיב את פני. - אך גם השעם תלותו נכזבה, תוחלתו — מחלת - לב ושיברו-שבר - רוח - לשוא ספר לאהובתו את רוב עשרו שדותיו וגנותיו שוריו ופרותיו עבדיו ואמהותיו• וכי עתה בביתו תמצא כל טוב ומנת כוסה מיה תהי . בדי ריק העתיר אמרים ויפצר בה בחלקת לשונו אף בכר, ויתחנן אליה. הנערה תכגידח את לבה לבלתי שמוע לקולו ותאמר חלילה לי מעכור את שארי להיות לאבר לאשה ״; הדבר יצא מפיר, ואלעקסא נמלא הימה ויקרא בחרונו : הוי נערה אדלה יונה פותה אין לב! חי נפשי כי דבריך כספר החתום לי ולא אדע פשרם , אז בהגידי ראשונה את כל לבי לך ואתה השלכת שאלתי אחריך כשאט נפש וככלי אין חפץ בו נחשבה והקל אהבתי בעיניך, אז החרשתי ואדום כי אמרתי : לבה זונה אחרי גלולי כסף וזהב היא עושה לבעל ואיך תתיצח טערעזיע אל איש רש ונקלה אשר אין רצי כפף לו? אבל במה הצדקי■ איפוא בהכבידך את אזנו לבלתי שמוע גם היום בקול תחנוני אחרי אשר ברכני ד׳ ואעשיר ונקלותי בעיניך נם בהבבוי בזהב ובכסף? או החשאי מרום עיניך אל בני מרום עם הארץ ותדמי בנפשך כי כהוד פניך ויפעתך כי רבה את אחד אדוני הכפרים לכוד חלכדי? הוי נערה הסרת לב , אמנם הם יחליקו אמריהם לך מהשקם אל ידידיך ומתאותם לקטף פרחיך אך אל נא תאמיני למו ני דם מאן ימאנו לקרוא שכם על־ך , שאלי נא קרוביך ומיודעיך ויע־דוני כי כנים דברי פי , ופי חלקות החנפים האלה רק מוקש הם לנפשך ואם יפתוך החטאים ההם ותשביעם רצון, והנה חיש קל יעזבוך דבזוך! — ישמוע טערעזיע זאת ותמלא חימר, ותרם קולה ותקיא : פה לי ולך כי באת אלי להוכיחני ולהכלימני? הדל מני וצאת יאם סאן אתה > וציאך מעלי בחזקה " מלא בושה וכלימה יצא איעקסא ובלבו נאוה ואהבה יחדיו ערכו קרב ,,הנה הנערה געיה בך ותנישך מעטה. — אמרה הגאוה — ולבך לא יד,פך לשנוא אותה תכליתשנאה?