Kokhve Yitsḥaḳ · 1873-01-01 · 37 (1873) · p. Seite 64

— 64 — שאב בבל עת טהמעינים הטהורים! המבעים בכל ספרי הדש sw"* שתה בצמא דבריהם והיו לך לאורים׳ כל ימי חייך לא תפול במהשכים חרות על לוח לבך בצפורן שמיר׳ אמריהם המאלפים צדק וענוה" אספם בתוך רוחך כבגרן העמיר׳ האמונה תסך לך בחומה נשגבה. להראותך נתיב צדק ודעת עמלתי, בעד כל עמלי שבעתים לי תשלם אם תרחיב גבול מטעי בך שתלתי. מרצוני הזה רצונך לא יתעלם. בני׳ בני את פקודי האלה זכורח׳ גם אז אם בבית מיער לכל חי אנוח׳ הזה פתח בלב פתוח. בתום ובצדקה את חלציך חגורה׳ את הספר כל הימים׳ בעל כל חסדים עליך ישגיח׳ אזי ברבותי תסור כוך ׳מעות כל דרכיך יצליח. גיל נפש תמצא בין תמימים וחכמים" אל מו שמרא לא האי. (מדלש מהלים ז׳) ופרי עמלי חלף׳ מצידי לחמי שמנה; השקר בא לנח׳ יבש קדמת שלף —״ ובי אהיה בעלד׳ למצא כתבה מנוח׳ •־איר׳ כל יגיע׳?" במתי עישר אעלך, י כחיה ובל בהמה שאל את פיה׳ אוצרי לך אתנה רמש וצפור כנף אזעק ולא תושיע׳, נכרת ברית אהבה וימלא נח חימר" מני נדחה תושיה." ולא תוסיפי לדאבה־ ויגרש שקר מפניו. ״מה חרי וזעם?" יחד כתבה נשבה "אך זכר ונקבה׳ י ענתה בטוב־טעם׳ בר,׳מקט ונפש ימלוח י ׳מניחם יבאו לתנה" אתה היית בעוגריך אחרי יבשו הקים׳ דבר אליו באפו, ועל מי עברתך? יצאו מימם השנים. והוא יצא בגפו. הלא תזכר דבריך ׳ השקר לדרכו הלך׳ אכן כאשר יצא, עת באי בחברתך: וישב אל מלאכתו׳ ה׳ לפניו הקרה׳ לא לשקר אמרת׳ ידו בעולה שלח אימה לו מצא לתת לי טחמדיך — וימלא סי אמתחת׳ "מחסור" שמה נקרא מוצא שפתיך שמית וכל אשר הניא׳ מקרהו לה ספר, ואכל מחסור בדיך יד רעיתו לקחה — במנחה פניה כפר, ויקרא:עמוק כאני ויאמר - היי אשתי עושת עושר בכחש׳ מנת כוסי אנחה ולא תקראי: עניה: ורגלו למרמה תחש, ,אוי'• שאג בקול׳ "מריס אלכד ברשתי׳ חסר יבואנו טהרה׳ צברתי בסף כחול׳ בי מלאכתי דמיה• ובביתו תחול מארה־ למחסור נתתי כלי נימוטי כזב לבושי׳ מ״ו״ח ולא תשבע כשאול ארבה הוני ורכושי.