Kokhve Yitsḥaḳ · 1873-01-01 · 37 (1873) · p. Seite 54

ולעג חרגה — ומלנד אשר ספר שאינו מוגה לא ירצה, «צ ח ת לו המעריך המו״ל אגב חולפא בדרכי מליצתו הנשגבה, למשל: ומעל שכבה הירח — מקיר תזעק מחלת ה׳ — ובעל המור נקי לביתו — כדי להספישס, יספוש (בעפרייען) עמהס — וכהנה לבוה. ולפעמים שכס להבדיל בין (לשון) זכר לנקבה, ויכתב: וכבודו ירדה — והגיע נפשי, וישב מסו, ועינו בריאים, שהקול מצמצמה — וכאלה, הערס ידע שהמבקר מדקדק עם כמחבר כסוט השערה, וחבל את מעשי ידיו — ואל יאמר כי שגגה היא וכל התחלות קשות למה יחן יד ללצים לשחק בו ומקום ללון עליו, להגיד כי דלן תגרים לו שמראי; את הפסולת תחצה, ובמלאכה ו ישימו תהלה סחת תהילה! — למה יאמרו: לאו הביא במכתבו אשר קרא בשם "אגרת תפארת" וזה לשונו : "כי יראה אנכי אולי ירחיבו עליו כל העוברים פי לחוק" — הלא יראתו כסלתו ואין סתירה כסותר דברי עצמו בשנותו את נועמו, וסאעיליקער ימשלו בו יחפשו עולות ופגיון, ועלהו יבול נין לילה יאבד כקיקיון, וכדי חרפה ובזיון!! לו ת׳ פעלדנויא שומע לי, לן שקול ישקול דבליו במאזנים ופלס, ני עמה יכבדו ויתפארו ולא יהיו עוד למשחק ולקלס, ולא יאמרו הקוראים: הבל הבלים אמר הקהלתי — הנה גבר עמיתו אני המפץ ביקרו ונפשי עונתו שואלת' וענותו ואהבתו את האמת מחן בי רוח חקוה ותוחלת כילאיקצוןס עלי ולא יעיר חמסו נאם אוכלת, ובגליונוח האחרות יתקןהשגיוטת ויביא לק ענינים טוניס מפיקים תועלת, וידעו ה כל כי הוא שונא אולת, ויד הסכמה וההשכלה נו מושלה, פריו יהי למאכל ועלהו לתרופה לא כעלה נונלס, אז.יגל יעקב מרדכי יציץ ופרס כחבצלת. או אז יגדל כבוד הקהלת לפ״ק. _ ליום כלולותיי Bon William Zeitlin. Slud. Med. an dcr Universität zu Königsberg. זה היום רוחי בקרבי הה סוערת׳ אליו נפשי תתגעש והיא נעכרת׳ בו מקרי חלדי עיני, תחזינה׳ בנטות שמשי אשר זורחת עודנה׳ נוגנים שרים שירו התרועעח ימ״סוער ברגש אזני שמעו — ולב חותל אם כי "צמה יתענג׳ סמר גם מפחד ונמס כדונג׳ פח ורשת החופה רקמה׳ צוד צדוני בה לימים ימימה׳ יעיר לי אזן קירא הכתבה: יד רעית ך פר, נתנה לראוה (?) טבעת זאת לה שמת לעטרת׳ לאסרך בל עליה תקח אחרת יעלת החן זו בחלקך נפלה, נתק מוסדותיה בל תוכל פלחי נעיר «אלאלענצא פלן ווילנא, יזם ו' ע׳ פמח פרל״ג. זאב בר״י צייטלין יליד האמעל (בארץ רוסיא הלבנה).