Kokhve Yitsḥaḳ · 1873-01-01 · 37 (1873) · p. Seite 21

21 לכי לשלום ורצון כן־אדם תפיקי חושי נא לעזרתו ירך בו החזיקי מהדי לחברתו כנחתי שק« ודמפח" עת תראיהו יושב עיף מתלאות יקונן אף יריע וכטל יתן דמעות לאבדן מולדתו באסיר־בור יתאכל׳ אז תקרכי אליו כמו בחליל הולכת להגן בעדו, ולהט חרב מתהפכת תשיב לנדנה, ובשרו לא תחבל!/- ויהי נערב לעת צאת האנחות טלב4 היגעים׳ צחי צמא לרוחות מרוב העצבים אשר יחנו ויסעו, ובמרוץ העתים ישיבו יכחשו כמו עד יזועו שומרי בית ואין עוזר לסו .יתעותו ובקנה רצוץ'יגעו — ותתכם השנה בצעיף ענן קל ור׳צלחית בידה.!מלאה עסים־־טל משענת לרגלה עת תנוס במרוצתה ותרחף ארצה. גס צבאי חלומות צלמי כל מקיה מעל ומתהומות נלוו לה לשרתה במקום תהלובתה. ובבואה ארצה. וחנה האדם שחוח צועד למולה בנבקת רוח ןע־לדכח יצוא ושוב׳ כי המנוחה נעדרה׳. הורד לארץ ראש עיניו בה מדבקות חשכו הרואות?ראי דמעות מצקות והנהו בובה ומקונן בנפש מרה: "קצת• בחיי בי לאלחים חטאתי גדיל?!צבי ורגזי אנושה מכתי גם צבאות שמים בגדו בי יחד השמש שזפתני ותכבד עולי הירח מאיר דמעי ויצחק מולי וכוכבי שחקים מפני פחדו פחד״!— עודנו סופד נחשב במשתגע מיתריו רגשי יכשכוד התנועע