Kokhve Yitsḥaḳ · 1869-01-01 · 36 (1869) · p. Seite 73

73?היקר׳ (בוססו,?כה שוממח׳ יהוהתו, י5כד*ו.?אבדן ש?רי;;נתתי לשא;ה, רוחה הומיה:?אלזבי ויניקו, וכהי. וקרובי ינפיקו ו?הי חפו־יצו שברי! בחיק נכריה'•‘ - כה־תחןה תאמה! ופניני דמעותיה כעין הנדולס — את לבני המסו, ואת עיני הגירו — עלי מימני לחייה, כשעף גלים הומים, נספל התגלגלו!! — אז מנחם אמד, תמורת איש הנינים ראיתי, איש אשר ברבו ד' ממגד מדעיו, ויאצל מיומו, ויתן עליו. — חזיתיהו! דרך כוכב — עולה נמתי עב — ד׳ אלהיו אשר התהלך לפניו מעודו; קיא אליו ״עלה!״ ויעל. — ותעמודנה השממות כלנה, ננואו — בי מיודען ומכירן הוא מאז — — ותקודנת לעומתו — ותשתאנה עליו מה לו פה! — אז כגש אל השפה הלעונוה בצעיפה נפתח הנית — ויעמוד נכחת — לנוד לה, לדבר אל לבבה, ולנחמה, לאמי — ״התעוררי! התעוררי! מותם תכנית, עירי! עמדתך תגיד]. פקחי׳ שירח ביחךכי. - כי־כעת ס8ז׳ י1צכך׳ וםע;ח כוכבים, י?לסבים לאשיון היים׳ ככה, אותכה ויפעתך אופיע; בכו־בבים תשירי?ב1תיכי, מוןהבים במרומי קרת; ובשפל, באופל. את ועצרת! לקדוו־ה׳ געכורה׳ ניזנוך עפי,הי; מא1נ.;ה, מקיונןה, את: ותתיפחי. עייי! שפה יקרת!" ולמודה שדודה, כעמק הבכא 1?עונשה, לעוטה׳ יפעתך נזנסה! לתופת׳ £סת הדר קךלזנו! הנחמי יונתי! סמרני! לא־עוד תשתוחחי י ומליצותיך, שרתי! נזר למו תוענד; רעיתי! ומידימו מחי דקעותיבי׳ מןנהמו, עפעפיכי, מלכותך תועמד — ויהי כשמוע השפתות כדברים האלה, פתאום — וברק זורח כחתולת נוגה לעברית, ורתוקות קלועות מציצים מפימי ריח כשושנים, ופעור׳ דודאים על קדקדס התאבנו. יד' בני עמנו! - נימסת׳ מתבוססת. מנד.ם בכליאה. ממדריכי. וסןיכי ישוו לבלי־מה. רעותיבי, מנדפייתיני,