Kokhve Yitsḥaḳ · 1869-01-01 · 36 (1869) · p. Seite 68

והעיד על לומב שכלך, ועומק בינתך, ועתה הה I עכביש ושממית אלגי בכנולך אה קוליהן, ועפל ואבק נמלאו בו, וישבות וינפש. למי אוי! למי פצעים מהם! לאבלהס היושב בקהל לבבי, לזך השכל, לנקי הלעיון, לאיש אשל הוצק מן בשפתיו, ועט סופל מהיל בין אצבעותיו, אוי ואבוי. הילילו מקוננים! הסו מהממים! תעו! אל תאיצו לנממהי, כי מאנה נפשי הנחם, דמעות עפעפי לא יממו נצה מעל למי׳, לק יעלימו כמעל סוחף ביום תגליל, וכזרם מים המוגלים במולד; מעי יהמו ככנול, קולי כמולה המתהפך במבליו על עלש דוי, על כי אבד מאבלהם משען ומשענה, וגם אנכי לא אוכל ללפוא את נגעי לבבו, אף אם אתאמן בכל מאמצי כחי ואילותי, אל תגידו ביאס! אל תבשלו במוצת הדבולהא I פן ישמחו לאידו האנשים אשד כנפים להם ככנפי החסידה, ויפצו פיהם בלנה על משכבותם לאמול: "זה'היום שקויניהו, הגילה ונשמחה בו." כי שמש ההשכלה לא פלשה קויה על העיל המודאה ונגאלה נדבולנא מימי קדם קדמתה, ואם זלמה מעע, באה בעוד יומם, לק גרב החסידות תפלח בקלבה, ומחי «ספל אשל נשם נבונים יקלאו ימצאו שמה, ונעל קען יכתבם, ואנשיה מורדי אוד החכמה, וישנאו תכלית שנאה את האיש המתלונן בצל החכמה, והקולא מודע לבינה. ויתמקו החסידים על שלשי יגלי אנוש הולך אל כדם החכמה לעעום פלי מגדים, ואמלו "כנגע נלאה לנו באיש הזה, בתפלתו יחוג וינוע כשכול, ושבע תועבת בלבו," דוממת אל בגדוני האנשים המשמרים הבלי שיא, וחלב פיפיות בידם לבתק ולדקל את אנשי בינה האומדים לחכמה אחותינו את, ואשר התבונה שוכבת חיקם. — שופע כל הארץ I אשאלך והודיעני בסעיפים מחזיונת לילה, מה עול מצאת באביהס אשר מיום גומו מבען אמו, שמתיו למפגע לך, והצגותו לך למערה, לירות בו בן קשתך מאשפתך הפתוחה כקבר, אך בו תשוב תנופף ידך הנעויה בעים לוחך לרדפהו בלי חשך, ומלאכיך צוית לו אשל ימוצו דמיו כעלוקה: לכן עשת עמו צדקה, והרף מאפך, עזוב חמתך הנתכת כאש, ותן בלב שלים ונדיבים אשל יצוו להנוגשים אשל ילכו קל כנשל אל המאסר, וינהמו אל אבלהם לאמור, אברהם אברהם! נתק מיסלותיך! השלך עבותיך! וצא מפכי!" כאשל הוצאת את ירמיהו הנביא מבית הכלא, לבל יכלו בעשן ימי אברהם המרוצים עלי אלן, ויתענג עוד מדשן התבל ומחמדיה, ויבלה ימיו בנעימים. כי רב מסד אתת אלהים, עושה מסד לאלפים, ואם קען אברהם מכל החסדים יכמרו נמומיך עליו, ותסלח לכל פשעיו, ואז נדלי אשר נדרתי אשלמה נגדה נא לכל עמי. — ישועתה לה' תפלה ואל חי*. "יישב הכיוכיס. שלח עורף מן היגוט;ם, »הישע את אב־־רם l והיויצהו מן הכיר, .ויצא לדוסשי, להתהלך בארצית החיים, .עיטחהו כיסית עניתהו, ובאירן? יראה איר, ... י י ו ״על התלאות יתינוגת, תיטיב לי כסלים. — -» 1 T ■■ - י , ' וזי «.ואם קטן אברהם כעעזל, מכל החסדים. 1• Ir י - 1 - T lv »I T TJ ז• «׳וחט^תיו מאדמים כת1לע חטנים; ן• r I T * TT I r ..יכמת נחוכדך זעליו. ונתק מ1םר1תיו, .!יןד נכלם הוא, השלך מטנו ננביתיו