Kokhve Yitsḥaḳ · 1869-01-01 · 36 (1869) · p. Seite 18

18 בימי התלמוד ננד שמלאו דבלי אגדה בעצמם לאמי: «י שכותב דגלי אגדה אין לו סלק לעולם הבא, הדולשה מתבלן״ (מלשון ב ל ך אלהיס ומות, והנושחא הלכולה בייושלמי שבה פ׳ ע״ז מ מ ח ל ך) והמומעה אילו מקבל מכד (מקי שופרים פ׳ ע״ז) והייושלמי (מם) מושין> והולך עוד בשם דיב״ל לאמי: מימי לא עיילת׳ בתפיא דאגדתא, ב״א פעם אמד ומצאתי בה דבל אשל אינו מניח לי לישון מפחד בלילות. והנה אציג לפניך קולא לעים מני ארזי הלבנון אשי מפיהם אלו חיים: האחד נעל שמעתתא הוא ל' חייא בל אבא אשל אמלו עליו שגמל שמעתתא מפי ל׳ יוחנן (בלכות ל״ח ב׳); ואן» ל' אבא בלו מל ל' מייא אומי נשם ל״י: כותבי הלכה כשורפי. תולה, היא הלכה פשוקה, אבל הלכה מאילה פקוקה מותר לכתוב. ומה שלא זכל כותבי אגדה, הנן, שכותבי אגדה עומדים עוד על מדריגה פחותה, עד שאין מי שיכתוב אגדה ן ומשיית שר״י ור״ל היו מעיינים במפלי דאגדמא במנת וקרי לנפמיה: עת לעשות לד' הפרו מורתך (ממורה י״ד ני) — והשלי נעל אגדה הוא ר׳ אנוהו אן» שהיה בקי גס במשנה ובהלכה, כאשל עינינו תחזינה מישרים בכמה מקומות בתלמוד ונפרע בבראשית רנה (קהלת ד״ה עוב אמר תאמו!) ואולי לשנה הזאת נעלי חצים שלולים שונאים אומו כמאמרם הא דר׳ אנוהו בדותא היא (נ׳ימ ע' אי) ואם לא תאמין, קולא יקל, לפה המדבר אליך ולא משמע לקול האות הראשון תזה, תאמין לקול האות האחרון אשר אתן לפניך הלה, וזה לך האות: ל' מייא בל אנא ודי אנוהו באו לעיר אמת ושם דרש ר' אנוהו אגדתא כדרכו ור׳ מייא בל אבא ללש שמעתתא כדרכו אז הניחו השומעים ללי חייא ולצים לשמוע אגדה של ר׳ אבותי, וכאשר ראה זה, עלבונו של ר' חייא על הדבל תזה וישא משלו ויאמר: יש בעיי שלי שומרים תאחד מובל אבנים עונות ומרגליות, והשלי מוכר מפצים קעלים ממוע ועד מריך נעל, למי ילון העם? הלא למי שמוכר חפצים קענים! ולהשיב את דעתו דבל כן; ובכל זאת לא נחה דעתו של ר מייא ויבוא רגז(שועה מי אי) הלא תראה עין בעין כי נתקו עבותות האהבה ביניהם ומלאת תעולל מדנים — אן» נין ההמון אשל נין הרבנים. ומה לנו להרחיק עוד מעלינילי, אם נאמר, כאשל שמע ר׳ מייא שם הכותב שפרא דאגדתא נשם "אב ו ה וי — וכמעע שלא שמע "דהאי גברא" רק "אנוהו" אז מעולם לא חשב על לנו על "א כ י ו" הכותב, כ״א על ל׳ "א ב ו ת ו" נעל אגדה אשי שונא לו מתמול שלשום; ומי אחל יכתוב שפרא דאגדתא, אם לא ר׳ אנוהו, ומיד קפץ פחז כמים ותיכן» לתי׳ח נרבת-לאמר: כן אמרתי תקעע ידיה דכמבה! ואין לך ״מ ג נ ה" נאמת גדולת מזו, להחלין» שם הכולל א ב ו ת ו, אביו, נשם עצם פרעי ,א ב ו ה ו" כלומר ר׳ אנוהו. יגל. קאנישא מלחם אב תרכ״ח. _ יא זעף לעווי .Von $r. I. I. Ungrr, Rabbiner מזמור לתודה. לאיש חמודות יפה קול ומטיב נגן כה׳ יוסף הלוי קאלטשמאראף Mitgelhrilt von S. Goldman«. כך!ינןן ממשורר ׳ <טרת אתמול לעת הערב. הוד קולף לכבודי חשמ^רן נפלאות;