Kokhve Yitsḥaḳ · 1869-01-01 · 36 (1869) · p. Seite 17

— 17 — ישועת "קךם מול?!.גינו נציגה ׳ פיסי צרה'ויגון גפשינו גבליגה, לכת עלי משוא־ות נחזק" $תנים. ספעד לאפל השחר יופיע אחרי ה?וכן הגב־ור ירי.ע ובני המכבי.יהיו לנו לעינית. שמעון פויעדמאן רב בעדת יאלא והגליל. .Von Josef Löwy מאמר נפלא(* לי חייא גר אנא חזי חד תפלי דאגדחא, אמר: אי בחוג ניה טנאות (פי' דגלים טונים) תקענג ידיה דכחנה! א״ל מד : אנוהו דהאי גנלא כחנה, א״ל כן אמרחי מקטע ידיה דכחנה! והוה ליה כפגגה היוצאח מלפני הפליט. (ייופלמי פנה פ' ט״ז) המאמר הזה כלה «קפה ואומר דלפוני, הכי כמקלל אניו נננפה את ר' חייא נר אנא? ועוד וכי קללח אב פגגה היא? אכן נקדים דגלי התלמוד: וי״א אן> התלמיד׳ חכמים שונאים זה לזה (פתחים קי״ג ני) והוא נגד דגליהם: ת״ח מרנים פלוס נעולם; אין כלי מחזיק טונה אלא הפלוס, וכדומה למאות ולאלפים כתוב נמולה לא תשנא את אחיך, ופנוי ננניאים ומפלפ נכתונים, יאיך ישנאו הת״ח כלם זה לזה? וכדי לישנ המאמרים האלה אני אומר כנר נחלקו הת״ח אשר נימי התלמוד לענפים פונים ונפרדים זה מזה כמו דורשי רשומות ודורשי חמורות וכדומה, יאיתין> עליהם עוד מתי כתות. הכת האמת דרשו נמנירים או נתלמידים להלכה נין דם לדם, נין דין לדין ונין נגע לנגע, קולעים אל השערה; או רק ממשה חידודים למדורי בעלמא. — והכת השניה אוהבים לדרוש אגדה המושכת את לב האדם לשמוע משל ומליצה דברי חכמים וחירותם כמו שאמרו שמעתי עליך שנעל אגדה אתה, מהיכן נברא האור? (נ״ר ד״ה ויאמר אלהים יהי אור, ובכמה מקומות) ותיו נקראים ע״ש תורתם כמו ד׳ יצחק נן אחא דשמעתתא, ל' יצחק נן פנמת דאגדתא (פתחים קי״ד אי) ותנה הנעלי אגדה היו לשכיס בעיני נעלי שמעתתא, מחלוקת לשם שמים, יען עזבו מקור חיים ללכת אחרי בארות נשברים , ומהם דברים הלא כתובים נתפרים לא יקרים, יונים ואדומים, ונשאר תפרים הנקראים חיצונים —• ולבלות זמנם בלא יועיל כמאמרם: מה לך אצל אגדה זו, כלה מדברותיך, ולך אצל נגעים ואהלות, והושיפו עוד עליתם צמוק והחול לאמר: צפרדע אמת היתה שורקת להם והם נאו מאליהן (תנהדרין ת״ז ני) וכאשר ר' אמי לא רצה לשמוע אגדתא יי׳ אתי לא רצה לשמוע שמעתתא מרי יצחק נפמא עד שאמר להם מלתא דשויה לתרוייתו (ביק ת' ני) וכאשר הוא גם בזמנינו שבני ענק אשר ידם רב להם נש״ת ופיתקיס רואים על המגידים נעלי מליצה אשר משול ימשלו ננו — כמגנים וכן היו בעיניהם גם *) ידידי חגיגי הישיש מוי ש יושן> לעאנאוויטש, לאש לגני מקיא גמדה לאלין, הלך ואיננו כי לחח אותו אלהים גיוס ש“ק י״ג תשרי חרנ״ח (לסשנוגס חיני], 9׳ לחם החויש נישן הוא ראש חדשים) ומעתה ישקד מר)ומו גששי■ כ׳י, ואששוד עליו: יפן> איננו I הוי אמי I הוי אדון, הוי הודו! 2