Kokhve Yitsḥaḳ · 1869-01-01 · 36 (1869) · p. Seite 10

10 אתם עבדי ונביאי, הנה יתרון רב לו עליכם, כי הוא כאמן בכל עבדי דומי מכלם הוא מניב לי, כעבד נאמן שבעליו בועת בו ומגלת לו כל מת שכלבו, וכמה יזלומומ נאמרו על בימי זח! ואני היום שש ועלז במליאת הזאת מכל כשן» וזהב שבעולם, גם כי הבםן> אזל מכלי, ושכרי גישש לבוא — והכל לעובה. ואם אולי תמצא פירוש זה בתשר אמר מודיעני, פאדובת י״א תיון תר״ך ידידך שד״ל. ד׳ ול״ז היא מובתי מלבד התכריך האמרון מקונע׳ כ״ה, סך נ״ל. הסשד שהזכרת מעולם לא עלה על דעתי סלילת. גס צר לי.מאוד על ש״ד הנמצאות לרוב ברפואות אהבה. .Von S. L. Nappvport s. A מכתב ב״ת יום ד׳ ר״ס שבע תר״ב לע״ק פ״ון פראג. לכבוד הסכם השלם, השנון בסכמת התלמוד, המלץ המפואר, משורר להלל ש״ת מוהר״ר מענ-ל בר״י שעערן נ״י. שממתי כי ראיתי לשוננו הקדושה תפרח עוד ותמן פרי, ובכורי העתים מעפר אסר יצמחו, ועוד לחדשים יבכרו ולירסים יתנו רימם תעוב, ועד נאמן הוא זה אצלי, כי אות הברית אשר לא נרפה בישראל, ישחר מזונו בלשון אשר תוקם, וכי כירח יכון עד, כן יכון ישורון לעולם עם דתו ושפתו, והחוע המשולש הלזה לא לעולם ינמק. לא באשר אומר מעלתו "כי לשוננו בדודה וגלמודה ותאניה משבת להשבר". חלילה! ראה גם ראה ידידי I איך אבן מאעו הבונים או העותרים היתת לראש פנה. כי הנה כעת מאחוזת מרעים אשי בפת מלא בזו ליקהת אם היקרה הזאת, ואמרו עם העפר מה לנו ולשפת נישהת בלתי מתהלכת עוד בין החיים, ועמה מנון> יסניפוה ויציבו לה ציונים בציון אמי שמו לה, אם בעצור בצע כעף או לאיזה עבת אחרת, לא ימעיעוה יתרונה. — ועתה הנה גם את לבב מעלתו לתת לה מהלכים, ולא אפונה כי העבה אשר תניעך נכבדה יותר הרבה מתעבה אשר הניעה את האנשים ההם לקרב את המרוחקת מתם. ברוך אתה וברוך עעמך! עשת ותצלח כיד ה׳ העובה עליך! אך למה זה ענית אלי להיות גם אנוכי בעובדי אדמתך הפוריה ועוזריך לבשל בכוריך הנחמדים? הלא ידעת כי כרמי שלי לפני, זה כרם חמד נעע שעשועי מאז? ולו יהיה הוא לעני ואוכל לשום עיני בו. ומלבד זה הנה פת בעירי בית דפוע נחמד, והעומד עליו איש מפואר בידיעותיו הוא ידידי הרב החכם השלום מתר״ם לנדא נ״י, התאמר מעלתו כי אקפץ את ידי מאתו, והחדלתי את תנובתי ממנו והלכתי לנוע אל דפוע אמר ונמתי לאחרים חילי? או המאמר מעי כי אמן חלק לשבעה וגם לשמונה? לא כן גבר יקר! וידע נא כי אפונה אס גם לכרם חמד אתן עוד מאומה, יען הגיע המור אשר אעשה גס אנכי דבר מה לביתי הנאמן אשר החילותי לבנות לי בשכבר הימים, ובו חדרים לתולדות זמנים ואנשים קדמונים, והנוגשים אצים עלי והיום רד והמלאכה מרוצה, ולא אוכל לפזר עוד את עתותי אשר נמנו לי, כי גם עבודת משמרתי רבה. ומה אעשה איפוא היום למחברתך אשר יכוננו ידיך? אכן לא אלמן ישראל ת״ל, יש תקות כי ירבו עוזריך מזה ומזה וימנו לך כעלים לחושיה.