Kokhve Yitsḥaḳ · 1868-01-01 · 35 (1868) · p. Seite 96

96 בפשקי גדוליר, מוריש נפילוש היתל גמור לנשים לצאת נמעל מחוץ לצמתן. אגל המה גלו פגים בדברי המתירים זכן בדנרי הגמלח והפותקים לא כפי הפשע אשי הוא האמת. כי הפשע והאמת אס ואמות תמה, ותאומים ילכו, וכל היותר קלוב אל הפשע היא יומי קריב אל האמת, דרכים אין משפל לשקל והמה עקשים ונלוזים ואך דלן אחד לאמת, דיך ישר הואי אין כל נפתל ונבקש. והנה הלבנים המופלגים אלה נודעים לשם ולתהלה, ליראי אלהיס, ולאנשי אשת, יהי כבודם חדש עמהם, יתגדל ויתקדש! המת לא הכלימונו מלילה, וכל דבריהם אתנו ממת נשמעו, יען ידעו והבינו כי לא דרך עוצב בנו, וכל דברינו אשל בם היינו דנים לפניהם היו רק להלכה ולאהבת האמה ולא מרוע לב ומהות נפש מלילה. אבל העיעים הצבועים המתבדלים בגדלים, ומתהדרים בנדרים, ומתפארים באישורים הליבשים אדרת.שעל, וממעעפים במלוקא דרבנן למען כמש המה הלעיבו בנו דברו עלינו ערה. ויאמרו להמון העם ראו כי ממלים הם, ממרים פני רבנים ואלופים, ומתירים דגר אשר אישורו גלוי לעין השמש, למענם ידידי! למענם אאריך למעניתי במכתבי זה אליך בהציעי לפניך פה את כל מקול הדין הזה בתלמוד ובפוסקים, יען ידעתיך כי שכלך זך וישר, ולבך מלא־־דבר, וכמו לא לשתי אני על עלמי זה, כן לא תליש עינך אמה על עמך, וקח לך מועד לראות פת כל דבל לאשורו בשעתא רויחא, ובעינא פקימא. הלא עיניך משרים תחזינ־, ואתה משלים תשפוע, אה מי הצדקה, אך כל אפר תראה ותשפוע, תודיע נא בקהל רב, וכן מכתבי זה לא לך לבדך הוא, אבל גס לזרים אתך כי אחלקנו ביעקב ואפיצהו בישראל. ראשונה נשמע הדין מפי התלמוד ונראה שם מקורו, כתובית ק> ע״ב ע"א, — משנה: ואלו יוצאות בלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית כוי ואיזו היא דת יהודית יוצאה וראשה פרוע. כוי פירשן דת יהודית מנהג שנהגו בנות ישראל• ומקשינן בגמלא, ראשה פרוע דאוריתא הוא דכתיב ופרע ראש האמה, ותניא דנרי׳י מכאן אזהרה לבנות ישראל שלא,יצאו פרועות ראש, ומשנינן דאוליתא קלת א שפיר דמי, דת יהודית אפיי קלתא נ«י אשור, פירש״י קלתא של שיש לו מלמנות בית קביל להולמו בראש ויש לי מלמעלה בית קבול לתת נו פלך ופשתן, אר״א אר״י קלתא אין בה משום פרוע ראם, הוי בה ר״ז היכא? אילימא בשוק, דת יהודית היא; אלא בחצר, א״כ לא הנמת בת לאברהם אבינו ביושבת תחת בעלה? אמר אביי ואיתימא ר״כ מחצר לחצר ודרך מנוי. (תתמשך במחברת הבאה.)