Kokhve Yitsḥaḳ · 1868-01-01 · 35 (1868) · p. Seite 95

'95 .Don Michnel Gordvn כח התידא. מכתב כתוב בו דברי ויכוח על רבר שער שבאשה, אחרי אשר יצאה הפקורה נ!אה המשרה ני תגלינה הנשים שערן מחוץ ׳לצמתן. בשנת נח התירא עדי,- ,לם״ק. «שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט." (ע«יש ו"ו. מיו). "מי להם נביחה כן פסיסא לחכמים תנו די רשות ואלך ואדון עמתס. אם ׳נצחוני "מרו הדיוט שבנו נצחחם, ואם אנצח אותם אמרו תורת משה רבינו נצחתכם. נתנו לו ן ימות והלך ודן עמהם. אמר להם מהיכן! אתם מביאים ראיה, אמרו לו מן■ התורה; אמר להם אך אני לא אביא לכם ראיה אלא מן התורה (שנהררץ לי׳א). לגיתי היקי ידידי מימי עלומי שלום י ינכוזגך הנעים נל לידו, ויבמרני נווב ' בי יזקעת לה להלך נעיר מקטנה, הקרונה לל עיר מגורי, ומי יחן סבול שללתי jp ׳נוסיף לקרבה עוד ליש לל ארזיו, ונשבע שמחות ליש לה פני רעהו. לבל עה תראכי לסי! בל הכירני, כי תמת לשל לתת עוד חכמתך תליי פניך, לור פני לי! עוד לתי. לתה מללת עוד עלומיך, עודך שתול על פלגי מ■ התורה והתישיה ן יבחצלות ללהינו תפרירו, והעת בכל יוזק ידה וגודל זרועת לל עצרה כס לגעת ' ג1׳ למשלות לותך ממרשיך, לל כן לנוכי, מל מלוד גורלי י עתותי בל חנוני, מגעי ימי הקצירו ימי עלומי. ונשטף לף טלטלוני טלטלת גבר, הרחק מלוד מקרית; יייעדנו. .. משדה הזרע ומערגת צמחה לשי שם נזרעת׳ וצמתה׳, ועשיתי פרי, I ונחמת קרי נתקו ושלשו, פריי קיסשי, ענפי גדעו, ומיום, עזבתי לת עיר ווילנל j יגתי. עיש ילדותי וחדר מליצי לעי, עזבוני מורשי לבני עשתנותי ושעיפי ייחד, לני ג־ עמי, ועטי לין לתי, עטי לשר עערני כבוד, עטה עתה על שפמו, וכמעט יענו בשת וכלימה, והחת לשר היה לי כצפור דרור יעיף שמים בתתו לי זמרות 5ליל, תנהו לי עמת כעיט יורד על פגרים, נשועטו כל היום רק כ$ שפרי מסחור וכתבי חשבון, הגיוני רוח המת לשר כל לוח חיים לין בם, ו<שול תקוה ליפול ידידי, לטעום טעם מדברי עתה בטעם בימי קדם, עת שפתי ברור מללה, ועטי יצוק עמדי םלני 0»ן. — לך בלחה ידידי!בלחה לדרש לך בלשר דרשתני י במכתבך זה להודיעך כל דבר השערוריה לשר הימה אצלנו בדבר שער שנלשת. כי ביום בלה הפקודה הנה מלת׳ שי הפלך, למללות דנל מלך רב ירייה לבלי תצלנה עוד הנשים נפלוה נכריות, לו נמטליוה משי מכשוה על מצחן לבל רק בצעיפים משי הנוצרים. וכמותן תגלינה שערן מחוץ לצעיפן ולצמחן, והוא מעט השער היוצל מחוץ לילש הלשה ויורד על פני פדלתה. ביום התיל, החילונו לחפש לחר מקור הדין לשי ילשור לישי על בנות ישרלל לבלי גלות חוצה הכער הזה. למען דעת מה הול לם לישי מן התורה לו לישי דרבנן, לו לישי לשי נולד להן ממנהג צניעות יתירל לנד, והנה לחל לשר חקרנוהו וחפשנוהו היטב לכל מוצליו ימונליו, רלה זה מצאנו,׳ כי ליננו רק דת יהודית ותיח מנהג צניעות שנהגו בנות ימלל הנשואות במקום זולת מקום, ובזמן זולת זמן, וליננו שוה המנהג הזה בנזק המיי לשי המרינה הנשים לת פי הפקודה הזלת לבלי מלאות למריה, לבל לל כן מי הרבנים דפת ונלוה עמהם רב למר לורס לשר קראוהו אליהם להועץ יחד על צפונות הדין ההול, תמת הורו דעתם כי היל יי אישור גמור מן התורה, יסמלו כאכילה הלב ובשר סזיר, ויהיו נשפטים אתנו על אמרנו כי לא נראה אישורו לל 5׳ז״ס ולא בפוסקים רלשונים ואחרונים, לבל אנחנו קימנו בנו "לל תגורו מפני א,ש" וכדישתם לל תכניש דבריך מפלי ליש ונטינו לנו לקו לבלתי היות נישאים ע5’ס בחורה למען לחלוק כבוד לרב, והיינו מתוכחים עמהס, ומילים לתם באצבע כי תתיללה לשר הורו, נטויה היל מדרך הפשט הפשיט, ונהפוך הול כי נמצא