Kokhve Yitsḥaḳ · 1868-01-01 · 35 (1868) · p. Seite 92

92 והנח בחשכת הלילה באבן, אהה ז כשלתי׳ ועוד מעט, עיף ויגע, בבוץ באש נפלתי• עתה כחי עזבני, ובקול גדול קראתי, לקולי אנשים נם באו, ועזרה מהר מצאתי• אך מושיעי רמוני, שומרי העיר הכרתי! הטה כגנב אחזוני, בידי אויב נסגרתי• פצעים לריק אראמו לריק אשא כפים. הביאוני לבית הכלא. נתנו עלי נחשתים• במקום דודים, בקשתי, מה מאד עכור נעכרת׳ בלילה בל אשוטה היום עלי נדרתי• כמעט רגלי נשאתי מעלה אחת עליתי, ואחרי כלבים נבחו, אחי־י דרכי פליתי■ בפות רגלי יאחזו. בחמת שנם נשכו׳ כנפי בגרי קרעו ואותי מטה משכו. לריק סולמי אחזתי, עציו תחתי שברו, ועלי קוצים נפלתי, גוי בקרבם קברו• על משכבי בתפת■ פצעי עד מאד הכאיבו, שמעתי שחוק וקלס, ורגלי אנשים הקריבו. כצבי בורח מקשת ממקום אוני מהדתי׳ אך במר נפשי תעיתי וארחי נכר עברתי. A. ®4>tc1ee. בריאת השנה. , . - - - ׳״r יום גדע אדם מארץ 2כךתו מעדן?זלחיים׳ סמיויעב ברכתו והנה «פולי* זיויייו «זנו אייווה עקלקלות כאלה וביורו נפיליתס אצל המל" נם «שסי ההברות. אמנם «ל הדרך הזאת חדלו ללמוץ פפה בלויה על קיר אדמה נכריה, אבל גם ה«ה לא הצליחו. אם גם תוכן שיריהם תעיב לנפש לאזן פומעיהם לא ימתקו. כ׳ זה דרך כל השיר אשר על ידי ה ר י ע ה « ו ם אשר בו ינעם לפה הקורא י ויערב לאזן שומעת. לכן נשיתי לבחור בשיי- הנה וענה «שקל אחר אשר יכין לשפת עבד וגם לתכלית אשל זכרתי ואליגה הנה לעין הקורא נקצרה על מה העבעו. אדני רעיוני. בשפת עברי כאשל בכל לשונות עמי א״לאפא רק אותן ההברות או התנועות ארוכות נקראו אשר עליהן הנגינה או המתג תנוח ובלעדיה; כלם תמיד ק ל ר ו ת', ולא כאשר קבר חרד״ק ואחריו רב המדקדק•^׳ ליעד ה׳ תנועות גדולות וכנגדו ה‘ תנועות קענות. ובל אשר יעיין במשורה גדולה יראה ויבין כי רק על אדני פוא «׳ושדים דבריו. גס הראנ׳ע וכל מדקדק׳ עחו או הקודמים לו לא ידעו מזה מאומה, והאמת כי כל תנועה ותנומה פעם ארוכה והעם קצרה כפי אפל מעועלח בנזר הנגינה. די« מלך, מרי, דעת, אפל, יפי ודומיהן נכלם התנועה הראפוכה ארוכה והפניה קצרה. זהב מות, שדה, מלכה ודומיהן הראשונה קצרה והשניה ארונה. ועל אופן זה נוכל ג'כ להעמיד לגלי המשקל למען השוות הר יעה מ ו ש לשאר לשונות. ד'מ נגד, סלק, נער כלם Troohäen משכן, •דך, לולי נפשי בלם Jamben, וכן משמרת, הקרינה, בלמו,,אמרתי כלם Amphibrachien, ועל דרך זה בל הרגלים 1 הנותרות — וזי להבים ברמיזה. — והנה קורא נעים, אולי ״עב בעיניך את אשי; המילות׳ ולך סכמת לב, דעת וכשרון יותר ממני לכה גם אתה על <ץלך אשי j הראיתי ואם תצליס אלפי תודות אתן לך.!