Kokhve Yitsḥaḳ · 1868-01-01 · 35 (1868) · p. Seite 70

-אד דרשו בשלום עיר לה גוללתי, אש אהבתי לדד בלבי בוערת ׳ י במקום אכותי חיו חמךתי', בעקום עמד ד,יכל אל'לתפארת. שאלו שלום נבעות ציון הנעימים י מימי.ירדן מ.םכ'ים בנוגה אור יקרות׳ וקברי הברוןןזקדיםבם משבן'תמימים, הולמו ממונות בריות ברות. אך?, לבנון הגבוהים.ורמים. דרשו שלועס'בעד כבואכן שעה; אלונים ידעי קועה מטעי' עולמים ׳ עדי ארץ הקדשה. פאר האדמה. ספדו נא לכלמו. אןא סמרו י בי אהבתם י בלב:שלאל תקנן; בל־מעעם עם, אהרם ישחרו בעת צרה. בעת גילת ורנן. עין?שיאל עודה עמר בוליה׳ צפירת*תפארה ועדי עדים; השוכנים'בציון עיר יקהפיה ׳ עוד עמדה'.על תלה לששון חיים. עעך ומפורד לעל סאה ורוח ■ נדוד?ני יהוךה קריד נשארו; עוד.עערה.יחוננו בנעים ירוה. הארץ!רבי הצלחה י עד! גרו. לארץ מולדתי הנה כה תאמרו׳ אח;ה חסידות תמימות ונאהבות; ומעל משברי.ימים יתערו'יסערו. תעעו לשלום עם ש'רפ.ל ערבות. החסידות התרועעו ול?סיהן נעות י ולעוף ביזעף חיש הדמו אלד; אחריהן הבטתי בעין עלג דמעות י אל על סנה. אל ללעלר ♦