Kokhve Yitsḥaḳ · 1868-01-01 · 35 (1868) · p. Seite 55

נקי מרשע היו בצדקה רמו. r אך במו דזקו־תי! גם רבת הגיתי. כי אבי ספקני מנוער. בעורני רך וילד. גם אמי תפארת ימי ותקות החלד!י לא עזבתני, כל סגרה עלייעיף י אך לימיני הלכה כל ימי החיים. - והנה עתותי צוקה פרשו כנסים. אין לי מאומה. הכיל לילך ואין ויכה לפנים אל בן־מלך דמיתי. קול מיורי הקיבתי׳ את טובי ראיתי. ובנחלת'גורילי הי\תי צולח/ ומר, 'רב אבדתי, ימים כי חלפו. נפשי להימרח. גם היחס ירפו. י מי ינעם' לי אמרתו׳ החצות מי ישוחח. חלפו ימי עלומי, ועתות ילךותי. עת עלי במתי הצלחה לעלות דמיתי, , אין ליי טוב וגיליחדור, ונחת; חדלו רגעי העונג. בינימו התהלכתי. אוזר, לבי דויי, אם ח;ם הנה' השלכתי. תאכלני חמת #די, פחד ופיחת. הה! ה;ם נלכךתי, חנם?לי קשע,;'מלתי בחכה.'ורחוק מ?י ישע׳ אך השופטים מעלו בי מעל; אל .בית האסורים 1אותי נתנו, - #ם אני ושאר רעי יחד נכנו. יחדיו נתאיונן. נשחה סף רעל. לא כא#ר יעצתי מקדם־קדמתה ׳ לא כאשר דמיתי קן רדתה ׳ כיי נשף השקי, הקמתי לי לממךה, מבלי משים חלף ׳ ואיד בי הפגיע. שוט שומף עלי עד צואר הגיע. ובכן אבדתי ושלותי נעדרה.