Kokhve Yitsḥaḳ · 1868-01-01 · 35 (1868) · p. Seite 52

אם מיש «הר יזלפו רגעי העונג, אמי התענגתי והתקדשתי העתים »מיי נלפנו לי, בללו מ«די!י ופריו מחוק לחכי, ואין לי דרך לפנוה לכבודו הרם והנשא. לכן: ויהי מה! אשים לדרך פעמי ואנקה גס אנכי הפעם את כחי אולי אוכל ללכת בעקבות הגדולים, והתת דגל התבונה שמה ארבץ «נומהי לדאות אם יש למפתח שפתי שער. ואני בסתר המדרגה על «שמרתי אעמודה, ומענו דבש אמרי נמ1ם אשר חנני אלהים בחסדו הגדול, אכין צידה לפני כל רואי כוכב. לכן בעת לבבי כי בלי תפונה יעורר נא את האהבה אמר אחפוז בהעלותו גס שמי לזכר ורומם, ויכבדני בתוך שאר הקרואים אנשי שם ובכוכגו אשר יעורר קנאת סופרים בלב חכמים להלביש הגיונם ובינתם במדעים, ימוה גם אותי, להפריח ולהצמיח פרי צדק ומישרים על מדמות יהודה. — מה נמרצו אמרי יושר האלה שבת ק"! א׳ בא לסתר «סייעץ לו, נלכה ונחקורה בענין המאמר הזה, הם הם החכמים הקדמונים אנשי אמונה הוציאו משפתם, אשר האמת היתה תקועה בלבבם כיתד במקום נאמן מבלי נסות ימין ושמאל, ואני אם אסיר נוומאתי מומאת העצלות אשר עצלתי ואסרתי עד הנה לשלוח עסי בין אנשי מדע ואסתר אותי מכל סיג ידים הריקות, גם אנכי אכה שורש חושיה ומעינותי יפוצו החוצה. עוד אנסח כי 'גם אדוני בכבוד גאונו יעזור ויושיע לכל החוסים בו, ימלא שאלתי ויפיק רצוני, לכן אדוני! אמרי הואילי לדבר עד כה במכתבי הלזה ואל יתר אפו אם ארהיב בנפשי עוז \בוא לפניו בבקשה קסנה וגדולה היא אלי, אך המלין היקר ישים עין פקוחה מעשי ידיו,יביאמו ויסעמו בין שאר ערוגות מסעיו, ולא יהיה הרעיון כגן נעול ׳וכמעין חתום, אשר קמתי אני לפתוח -לדודי פתח אהבה הקשורה בנפש הדובק. ולמען_לא יתפלא ואל יחשבני כמתעתע, איך יבא איש מעדת המתנכרים אשר לא שמעתי מנו מעולם להסין! מלתו אלי, הנני מוכרח להודיע, כי מעולם גדלתי על ברכי התורה והאמונה, הנה תיו לי לשעשוע יום יום, ושמעה אזני הגיונים מוקדים ולקחתי לקח סוב מפי גדולי המורים וגם הצעתי ילדי רעיוני לפני חכמים ונבונים וימצאו חן בעיניהם ואל שירי לא נתנו תפלה. יואל נא כבוד גאונו ויספחני גם הוא אל אחת הכהונות, אז רגשי תודה ידובבו שעתי וכל עוד רוחי ני אלן! תודות אשלמה. דברי המצפה לתשובתו נהנסחת רצונו. יהודה יצחק ליינוואנד. . .3• Stetutoatib ז»י*יי3 האסיר בכלא. יחן אומר אל המלאך החסון (שוטצענגעלז בשמים ממעל, הנה זה שאוה החירות אישר יעוך ידאה מסביב לבית האסורים. מאין תניד נעים, אתה בעל הכנסים, מעופף תמיד על־פני כל רחבי היקזמים; מא:ן נא הנידה י כעת תברח ברוח ׳■' .מדת! עזבת משכניך נמפיר' לטוהר. ‘אך ה;ה ךאיח אלי נית־הסוהר. הינעם לך םי׳? קזנאת פי׳ מנוה׳■'