Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 92

— 92 — וכהתימח מלה אכול ושתה חדלה ותהי הלוך ודלה כחדק בסבך קמים שלשה והיא רזה בחושה דקה וחלודה בכלבנןח.' ויאמר׳' אםזאתבששה תך,י פגר מאשה טיוב כי אגישה י סכיני אל קךבך ותען: עריץ״הראת לדעת, נפש תם טוב לב נועת כעז וגיל לטלה כרעת, ש^ה עזבר ןדיונך ורהבך. שה פזורה ישראל בבין המס עזור ורצח מפגי יקשט ך'תך הרשת כהרוש קצה כרך נתת למכים כגחלים הזית נצח ואלוף נעורך לא ניטשת ׳ לא יטשך נצח. הךב1ךה ן־הילק. אל ילק פשט חעף מאלון לאלה ךבורה חרוצה בנפש עמלה י הראתה בית נכאתה'שפעת אסמיה מלאיזךבש ולנג פרי מעשיה' .’טובו אחליף אף'נחמד ונעים - ענה לבועז המעיל שלל צבעים - "ובכל זאת מנת חבלי מחבלך אוקיו־ה "ונחלת שפרה עליי.עמך בל אמירה "ומה אףךללכה ונוכחה! הון.רכושך פרש! ."שור מזו׳ מלאים" —/ולי אין'*ל מאום מהורש! עשיר ורש נפגשו יחד שוע עם שו5'ןיכיתזחמר ותפקחנה עיני שניהם ואיש אל יותיר; זד/לא יישן להונו יראני יפחד ולרש אין י בלי ואך שמח; חמורו כעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר.