Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 88

- 88 - בנועם נופת שפתיך הסתדןת כיום רעל. בו לשבר עמך יזמו א1!בי רשע;. _ התנער מעפרותיחלד׳• עזוב מקום האמש! וזכדיון צדקתך ינון לקני שמש! - י7־*' הכוהב בדמע s׳wt ׳היכל ייאנרא מלנוב מליצותיו נקהל עס. מד• קמי א) גבל מצדן הל/ה היה לאש שנע• •שולק, דביל מלבבות׳ נבונים אשי עדת לביב מלאה אוהם . ואם עוד לבים עחקו גס גברו חיל, בלמודים, יש אשר אשן< נחשדו תורה רבת• לא אסד. וכן ת״ל לא אלמן ישראל בעיר לניב מחכמי לבב אנשי שם גם בשאר שנות המדעים, אשר קנו ליזם שמוה לא מעט; אולם הרב החכם הנששד עלה טל בלמו, ולו נאוה עטרת הנשיאות ביתר שאת , כי בו נקבצו •חד הורה ותעודה , וראה מדות •שלוה, כלנה באו כשמן בעצמותיו, ונקרב לנו הטהור שכנו בשלום ורעות, לא דחקה אשה רעותה , ולא אמרה צר ל• המקום גש• מלאה ואשנה , נ) כחו נודע למכביר בשער עמו, זו בחו להטי!. אנשי מדון מגויי׳ הארצות וישימו לשנינה •עקב ויהודה למושים, הוא דלן קשתו נעים לוחו לטרון) בני עולתה זרוע אן. קדקוד, ושמונה לשונות עמי נכר אשר היו ננורית על דל שפתיו הקדיש להכין נהנה על משפע׳ בית יעקב, ויגד אל לאומים ישית עמו, לתפארה ישורון הוציא לאור הנ/מונה! הוא הכיר אח אחיו וגס הס הכירוהו ב• נוצל לפעול צדקות ולדכא הרשע תחת רגליו, לזאת אפוא משחוהו שמן ששון מחבריו, ועל ראשו שמו נזר הכבוד לתיוק פ"ומ בקרב עדתו. I ג) חכמתו ונדיבות לנו האירו שניו; כל מכיריו'וכל •ודעיו שנעו נעימות מדי דברו נס, ונענות צדק הפיק נפשו לדורשיו . אן* כ׳ גדל על ברכי הורים גדולי ארן אשל תועפות עושר להם ותהי ההצלחה לו לאומנת, והוא גס הוא הי׳ איש תפוש כשן* מכמני אוצרות ודי זהב; בכל זאת ילא גנה לנו באשרו, •לא רמה קרן נאותו ובדי הונו לא אמר: האח I כי התולה החכמה ויראת 7' היו •קלות בעיניו מכל מחמדי תבל, מכבד את בעליהן בכל עוז, ומוקיר חכמים ושלמים בלב ונפש . ד) שמונה שנים בל• חשן אחר חתונתו לקח תורה מפי אא״מו הנס הה׳ג ונו׳ מו״ה יונה לאנדא ני׳ אנ״ד גראניווין . וגס מאז והלאה לא השליך אתר גיוו למוד התלמוד וכל צבאותיו החונים לדגלו, וחילו היה גדול ואמין עוד בלמודים האלה עד נ• פעמים לנות דלה דלה פניני חכמה וחדישים יקרים הנשתלים נדבכי מעמקים ההמה . את א״א מורי ,אהב אהבה בלי מצרים, כי נעת הקשיב לקח מפיהו נקשרו נפשוחם יחד בעבותות אחוה חזקה לבל המוט נצח . ותהי בינותם עצומה ודבקה מאהבת אח, אשר עד יומו האחרון לא שנתה אח טעמה ועוזה. וגס לי הכותב נודעה מנתו היתרה, ושעמים רנות התענגתי על צון* שיחתו הטהורה שעות רצופות אשר יהיו ל• לזכיין קדיה כל ימי חי׳ . ה) אס כי לבת שנעה לה נפשו מתקל וחכמות חנונות, לא נעה מדרך התולה והמצור שהורו לנו אבותינו הקדושים ונאשולס אחזהרגלו; לא בז ליקהת אם, ואת פושעים לא משך ידו, נבזה בעיני שומרי כרם הדת נמאס גס בעיניו, ואת. לצני תדור שנא תכלית שנאה עד כי תיו לו לאויבים. ומה צדקו דבר• אד״מו הגאון האמיתי רענ״נה מלן יישן, שאול תלוי נ״ז נ״׳ אנ’ד דקהלחנו תיע׳א , נעת קרא לנכי ולעספד בשער בת לניס על מות האדס״הנעלה הזה, אז פתח ואמר: "משמת ר״מ נעלו מושלי משלים״ ״ף״ס דמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק"! — ו) נקש ר"מ לשנת בשלוה קפן. עליו יגזו של שען! וכמעט הסל להתענג על רב טוב הצפון לו נברשת עושר וגדולה אשר תשאירו לו אבותיו הנדיבים; בגדה נו בת ההצלחה השובבה כמו נמל, והזמן הנין. עליו שבט עברתו בעזוז •ממה ונקצן. גדול, גם האסון נלוה עמס, יחד קדשו עליו מלחמה, ויציבוהו מטלה לחציהם השנונינדלנו נשבר נקרבו__מרונ אנחה וכעס,ומי ראש ולענת פרצו שטפי 1 נקרב מעיו פנימה, עד כי כסע יתרו נו וימת בלא יומו. ת, נ. צ. נ. ת. j «ג