Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 85

ןעי כי יש לאל ידי להכזיב לך מאתים אן למען תוציאי כל רוחן״החשיתי ועמדתי הן אמת דברת כי דודייך לעולם!צליחי בת״קוחם כיתקועד. כיתד ברב,תמו י כי גם אם ירעבו" מריח אפן לזמן טוב ידיהו ועל צמוקי‘ שדין ברבה!פיהו נלזמתמו. אן אנשי על רוח לא .יבטחו , ולא וקור" לחמם מאהבות השמית לא ירעבו •עד כי לעפר יישחו כי‘אם יוציאו לחמם בזיעת אפום. אן תקותן תהולל גבר יבטח בהבל יאמין כי לחמו ירד לו מן השמים י י ואמין כי ילד ’בטרם זיבא לו חבל והכל יבא לו קלי עמל כפים. Qi{׳ . עוד רעה אחת?נשית לאלה האנשים ,מיום אקדו בעתם. בין'טוב" לרע יודעת פתית את’רוחם והיו לנשים ובקני תמותה כמיוהם ואמיכר בבלי דעת. :אמינו כי מוריהם!עלו קרוחם השמים יושם יראו מראוחיאלל-ים במעונו. :אמינו כי מפיהם!צאי מ!ם חלם '”וכל צמא לדבר!י שם,ירוד. צקאובו. ואלה למען כחש ילקשו אדרת י שער׳ קד ץ1ש יעלו על גויותמו יאמרו ני!ענדו לאלהיהם עטרת' בתפלתם אשר יוציאו משיפתיותמו.;שקרו באין מכלים, לעוקדיהם י בי בליהארץ קידם׳ ודו!קם נסתר מקל עין