Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 65

3 3 — 68 — ואל־מי תדמיון כאבי'גם שבויי! אסם כל־נוחם אם אבי אבךתיי׳ שאדי מנכר אבד חלדי חמדתי" י אבל ארד??זאולה! איך! ת־וחלתי וסלו׳ איך תנחמוני? אם ביניכם קלו' מים כנהרות' בפלגים ובמטרות שמים? 'ואם אתם תעצבו כםלי.ם לי העצבוז; שמעו הטוב $מעתם עינכם מר זיבכיו׳ כהמון דכיי גלים' מעינם יהמיו, '.ואיך אדום? - הדז7"טוב"לי המות! — אלכה לערד לויתן׳ לבנות יענה׳ כי צלי גלעד הבמ1_לנפש נענה׳ זעקת שבר.יעררו בכיי ואנקה; נלכה נתאונן’יחד בלי'הפוגה ׳ כי גדל מכאובי ■ונפשי לי נוגה׳ לבי נמוג ומתני מלאו מועקה! אך לנגד נגעי אם.יעמודו׳ אז הלבות יבבי בל'׳חמודו׳ למנחמים'יהפכו הסריחו לי נחמה: ללבי ידברו למען $םיר תוגתי. י כי אשכח לאבי גם מצוקתי, רחם ןרדומוני' כל עוד בי גשמה. מה־נורא אמוני׳ מכאוב לקבי, מה עז ןגוני,אם מת אבי,' ׳ "הצדיק אבד׳ אשפכה דמעות עין: הה! מי יתן מותי תחתיהו"' כי כמת נחשלת׳ בלעדהו - ׳ בלעדהו' - ימה חיל? כאסם ולאין! ארורה את תקרה? תקוה אמריה! בת נעות ’המרדות, מלאת וימיה! אתירבת־אונים! תשקי אנוש רעל׳, לבי הךבית את כל מעלליך׳ 1 י 3 3 9