Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 38

~ 38 פתאם :עזב הרוח — ןהעבים מבקעים, ולבל אשר תפן, שר י החובל', ממחשבים. רק'תבערה, שבבי תוץ, וגאון הפס לקרעים - פתחו‘החוף» 'אמת ריומה במרחקים 1 י ד הפטיו נסים - אך לא תרדף את הנסה, הררי בחל אלה, י־ודקי אף,ולהבה׳ להעמידה׳ עדי?לה ’ בחכה הועלתה - במפתן'ארצה תשיג הנאצה את השבה! עת בכתוב עמים גב־ור לעפאנטא לתפארה, ואריאל טו־אפאלגאר מפואר לאמיץ רוחי׳ אז, .ידיד אשכנה פם שמך' לאזכרה׳ חרות בדברי ‘הימים למחלל' עליי'לוח. מריבת אשכנז עם רומה׳ משניות קךם יוקדת׳ עתה. בעז׳נצחך קמו רגע היא חמיה: ואין מגרעת'בפארך,' אף אם אריץ מיולדת כמו מחשה הנה’- כדומך, נאלמה. הפך'נוצח; כאורח!זכור׳ י שש למערכה. אשר שמן משחת בת הלחם לו על מצח; מבלי דעת, אם זיב'ואו ,ימיים, בם פרהה, וביעד מי בעודה החללים תבואת הנצח. הנך נוצח, .אף אם ידם מפזרת את מחיר הנצחיון וגבולות מולדתך,יצרו; בנוחם נבר בקברם,׳ י שמך לתפארתי, וכאחךיתיןמים 'ישיר בבור לך יאמרו! דק כעת קוי הזמרה יצאו. בקול וממה,. מעלי גבנון גלים'. אזניך מאחריך תשמענה; והמשברים ינשיאוך י י בכנפות י;ם;מל," ' עדי לחוף ׳ נם החופשי פרוש, דינליך תגענה י•