Kokhve Yitsḥaḳ · 1866-01-01 · 33 (1866) · p. Seite 95

95 — ובארצה רבה הוא זקשר דודם.בחיים; ובכן לשרשרת אחת היתה בל הבריאה. הבט בלילה. ג/קצה השמים"שם ישלחו כל כוכבי א1ר את ל!ךני כספם אל 'עין. ארם; ■ הם אלפי שנים ירוצו' במסלותידזם. עד על קביבותיהם ישובו לכנף הארץ. חרם ןחליק אור וחם לארצות הסובבות. השבלים יוציא מתלם'אף ישא מסלע. בין משברי ה*זם שם בל חיי גדול עם ל,מן. מר מדלי גם הואי מעון ללמש אין מספר. הסכת שמע קול גלי רוחלשאו קול יחזיר. תגל קערה מצפון. שאון נורא למאיר. ענני דושנה ישחו תחת שפריר הרקי״ע׳ וימונגו כרביבים הארץ צדות צמא; אז.יעלה מן הקרקעי הלח אד נתן ריח. ישקה יכלכל את חשרת עבי השחקים לח. דבר לבדו אין' לא תהו מלכות שד". מצעדו.יציץ פרח בשפת תלמי שדי; »י יי” (הה־שן ב״מניס רבאה.) Von Josef Choczner Hör. d. Thelogic. ,,עד אנה משוררים מליצות תשמיעו, נל עיד הפרחים מסיעים ריהמו, ואחר הנשם נראתה הקשת, כל עיד האהבה כנפש יוקדת, י. וכוס מלא מסך הלב משמח, כל עוד הכנוד נגינות מנצח, ומשמים השמחה לארץ יורדת. כל עוד הקברים?ילבשו אבל, י׳ וסבכי הבכאים עליתם יסבגו, כל עוד האנשים מר נאנחו, י x ולבבם נשבר על תהכווכת התבל. ״האם בל תלאו מלשיר עולמים? "הלא אסם בל זמר ברוב הימים, "וחדשים לבקרים מחיקכם תוציאו כל עוד השמש תשלח קרנים, וירח .יגיה אורו בלב הרקיע, כל עוד השחר מקדם יופיע, והטבע יתחדש כנשרי שמים, כל עוד האדם עלי יבשת, והארץ תתן יבולה ועצים פרימו,