Kokhve Yitsḥaḳ · 1866-01-01 · 33 (1866) · p. Seite 85

— 85 — ן!לא מנוחה בי טוב תחת הרענן ומלוא קומתוישבב שם שאנן. כקידרכו שב האיש מלחמה, חרבו שלופה בידו הרמה ואל הזקן סוער בד/רי אפו, מעקה "כשב לי כקפי לא לןי הוא בצדקה!;ואם לא תציל אתרשעתזדונף, ירק בחרב הזאתיכו.פר עו.נף! - אנכי•' ענה הזקן אראה צעדי מותי ואת אבדן הונן? לא אנוכי סבווץ. רק למצוא מךנוע הנה -אתי. ובנוחה תחת צל נעים מצאתי. לא וזמם אוצר -כפי, ונפשי בל יודעת למה חרבן? עדי היי נוגעת! האיש מלחמה■ לא שעה אל אמרותיו, .וידקור את הזקן בכה זרועותיו; ועל כר;רחב נפל שם חלל, ולזעם הגבור נפשו לשלל. מן ההר ראה משה את מעי מפלה, צעק: אנייה נשברה אף/ 0גל -?פלה! ןםלפנישופט/?דק שםןד עזיה מרה:הה! למהצויתני לעלות ההרה? איכבה אובל לשפוט צדק ומקזרים■ אם פה האמת וצדקקעךרים? מועף ביעף האיש גבריאל אתא וקסת הסופר במתניו?שא, בלמינו ספרזקרונות בו מותחים מעשי אנוש קבר הם?שבחים. ואל משה אמר "פסח זה הספר". מפורש,ואצזת אמרי שפר כי צדקו דרכילי, המד, נאמנים׳ אין עול בהם,ולא משוא פנים. .ראה!הזקן.?הרג פה לתומו הרג את אבי הנעה בימי,עלומו, לזאת הפעם אומר גזרתי, בעדה עדותי לאחת דברתי: להשיב" ליורש את הגזילה-ודם הרו/נח •ישפר בנגלה! מנחם מענדל ויאזענמהאל. \