Kokhve Yitsḥaḳ · 1866-01-01 · 33 (1866) · p. Seite 52

I — 52 — עכניו לא ירחמוהו לקס חלמיע מעה איננו להכות _על הסלע מבאר ד,חםע'ית האבן טי;מיע להעקות צאן אדם צם נכון לצלע׳•- באגמון יכו־ף ראע מסבל התלאות יעב קז־ד רדום בעמק הקנא רתחת מי הופע הה/יזולון דמעות מהלמיע צורי!גוני רי^צא הרוהה, הצפ1ר בןלוב. מחלודה במעט תו/עורר במקדם מריתר/אוגן עירי אבל תעורר •ובאזני אלהיה תקונן: "למה פה רענו תגי "ובנפ.ים לי זנתת ,,הלא ארןה אהבתני ״ואיכה רהמיף עד,ד/"! מתהלןי ביןע?אים קול;עעע מרמה במלאןד עלום נעים בקנפיו מרפא.ונחמה: «מהר, נא דמעותיך «צפור רקה עננה "עוד עם אחיותיןי' "תעופי _יחד במחוגה. עוד מעפר תתנערי (־תעובי אל כ3ןי אןד לערף' בל ובמהרי טרם בא:זמ3ןי. במטות בךזל עביה יועבת צפויר עננה ׳ועבת הה ובוכיה בוניה מאין הפוגה על הןבעות הנבהיות עיר רעותיה עומעת בעופקם עיניה ראות ובקרבה יחקה ויעע. ' נם היא ב;פיה תנופף תן־מה לעוף עמןם אכן הלאה בל תעופף יעצרוה בריח וך־לחןם. ראעד, תעים בכנפיה בלב נעבר היא' נרדמת וברחבי היכל אלהיה* לעוף היא חולמת. - לפניד, תןיונות עונות במקהלה תעיר ותרי״ע ועלי בגפי הדמיונות למרום עוף■ ת? ביה.