Kokhve Yitsḥaḳ · 1866-01-01 · 33 (1866) · p. Seite 37

.Von Salomo Rubin סוד המיס והאש אצר* העמים הקדטוניס. (המסך) חלק שני המים והאש ביחודם. 23) פדי! אי. "המשל זה מיכאל ופחד •זה גכליאל מיכאל«ן המיס וגבריאל מן האם ואינן מזיקין זה לזה הו* אומר המשל ופחד עמו עושה שלוס במרומיו" (מדדש חנחומה פי ויגש, ירושלמי ל״ה, מ״ר קי״א, ונמדלשו של ל׳ נחוניא נן הקנה על מאי שמיס ונו׳ אש ומיס). ״אמר ר׳ אבין לא qip דבל בין מלאך למלאך אלא אפילו בין מלאך שחציו שלג וחציו אש עושה הב״ה שלוס נו"(מדרש חזית) "כי תצא אש בין הפלסיס, לא-יכבוה במים, במיס, לבל שהי מריבה בין שני היסודות האלה, כי אס יכבשוה בעפר ובחמר״.(Abbe Fon eher) מחוקקנו הנעלה מלע״ה היה הראשון. אשל האמיד את שני היסודות והעבודות האלה ליסוד אחד־בולא טוב ולע 24) ויוצר אול וחושך, היא המוליד והוא הממית, הוא המכלכל והוא י המכלה, באמרו. בשירתו הנשגבה (דבלים ל״ב) ״לאו עתה! — כי אני, אני הוא 25) ואין אלהיס עמדי (ל״ל שתי רשויות טוב ורע) אני אמית ואחיה מחצתי ואני אלפא ואין מידי מציל" וכן (איוב ה׳ י״ח, הושע ו׳ א׳ 26) ומזה למדו גס הכנענים בהגדותיהס, ומהס קבלו הדנים בסיפוריהם ע״כ יובל (Apollo) אשל נעתר למפלס כוהנו כל — חוזה (Calchos) להביא מגפה על מחנה האויבים נקרא: "אליל חרקבון" אס כי שמו היה ג"כ הרפואה (Paean). גם מלאך המות שלן» (Serapis) במצרים, היה נחצו שנתו איש — כלב (Aesculap) של הרפואה (עיין במה שכתבתי ע״ז במאמרי אות הנחש אצל העמים הקדמונים בסמגיד סוף שנה שמינית); גס הפלשתים אשר הכס אלהי העברים בטחורים, נרפאו אך כאשל השיבו לו אשם אח צלמי טחיייהם "כי מכה ורפואה אחוזים זה בזה" (פרדס רמוניס שעל היכלות). ועתה שני היסודות האלה המיס ואש ביחודם הם בסוד אנדרוגינוס, מפני שבכא״וא יש רמזי דכר ונוקבא, ואז מושל במים יותר סטרא דנוקבא. שהם מקור הלחלוחית המוכשרת לקבל הזרע וללדת, בבחינת הפעול, הלילה. החומר החשוך, אבן הסוהו, באר הזרע, והלבנה; ובאש המחמם מופל יותר סטרא דדכר, שהוא המוליד 27) והמשפיע; בבחינת הפועל, היום, מקור השפע והשמש; ובאות חמאחדותס*הס אנדרוגינוס כנ״ל 28). ע*כ היה כבר להאלוה העליון בהודו ביס (Bram) בין ארבעת לאשיו גס אותות המיס והאס, להורות כי לאחדים סס בידו. וכן אליל אנשי כות שעשו את ,כרגל“ (מ״3 י״ז לי) מורכב לדייק מן: נר — גל סר״ל: באר — האש. וכן אצל המצרים מוגשם זיווג האש עם המיס בחאליל כנף Knefj) שהוא ברמז האש. עם בת זוגו Buto או Athor שהוא נרמז המיס. וכן חית אצל הפרסים רוח האור הקדמון הטהור נשם א ניר ן אות •חוד האש והמים, ומשל על הזיווג והיחוד. ני גס הזיע חאלתי הקדמוני אשר הוליד את אורמוז היה תערובת דקת מן הדקה של אש ומים מזוקקים שבעתים. מידע גס אצל המקובלים בספירת התפארת שתוארה אש ממיס.