Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 62

sr •כתוב ״מקראי קדש' - הד על חונר חנו אשר ישים בנכליו כמדו לו תפארת! , יהל־ום קני] כסף, (ספור מוסרי) ,Von Gerson Reich נן עשרים שנה היה אחינועם — שגת העשרים! תור אדם המעלה באביב חלדו ימים מאושרים לבני חלין), עת שמיו באפודת מקנת זהב לפניו נגולו וכפתו רעננה, האח האח ראתה עינו ישורנו ולא קרוב, כנף רעננים נעלסה נחפה בכסף תשאהו עלי אברת תתצלמת ותאושר — אמינועס בן עשרים שנה היה בחור ממד נווב רואי יפת נוף משוש כל רואהו, כאזרח רענן התעלה וייף בגדלו, כתם פרח פארתו מכלל, מחלפות ראשו תלתלים רמת מצחו עצלים וקווצותיו גלילי זהב עלי כתפיו שכנו, עיניו מתחת לגבותיו כעפעפי שמר לנוכח תביעו, וכדכוד שמשותיתם באור תכלת נגהו שניב אשם, שפתותיו כמעשה שפת כוס פרח שושן פתחו ומנינותם קלונות שניו מחלב הלבינו, יפעת עלומים תצתילו פניו בצחצחות ותשואת מן הפריחו מכליל לחייו — ובנועם תוארו ניסף עליו עוד יקר רוחו, כנפשו כן לבנו כליל בהדרו, לו התאים כשלון מעשהו ותוכו רצוף לדק, עצם תומו כעצם השמים לעוהר, נמלאה הוד עניו התודע עוהל דוחו ושמוני כשרונו, תומת ישייס בתואר פניו פתחה חותמה חותם תכנית ופתוח' הוד ותופע עליו נתרה, כי עוב ויופי לוית חן הם תואמי צבי תפארה; הנה מה נעים שבתם גס יחד, הוד ויושר אס נשקו איש את אחיו יכתירו תפארת ולעומת מחברתם יתנו יקר לנעליהם — האמונה את בר לבבו אותה למושב וזבול לה, מרחם משמר על ילדותו צדק ומישור עלי תלם לבנו זרועימו הצמיחו ולא ימיש מעשות פרי למעלה, ועוד נו שלישיה מתום באוצרותיו הון יקר חריצתו, בחשנו "הן האדם נאדלי נכח■ יוצרו, חננו. מחניו עוז חגרו, לא לפנק מנוער נפשו ולנעול כפיו ממלאכת נבראו ידיו לא לעמנס בצלחת, כי אם לפעולת אדם יצלם עצמה לשלוח יד במלאכת ענודה נעעה נו ימין עליון, ואם ידיו רב לו עזר מיוצרו תהיה, אכן גם אני חוקת אנוש לא אסיר מני. על קמה וגדיש אשקוד בעמל כפים, כי לב תבואות בכח העבידה" - וכן גס הוא חית נפשו מלא, יום יום יצא לפעלו ולעבודתו עדי ערב, ויעש נממן כפיו, מהיר במלאכתו הכין בחון ועמדה בשדה לו, עשה קציר כמו נעע, וגס ה׳ בצע מעשהו ופועל ידיו הרצה ויברך אותו לרגלו רגל המלאכה, שפע עבודתו ינק ויניב חילו, והוא נמלאת ספקו — אף אם המזג לא החסיר — הגביל צרכיו וכלכלם במשפע, במשורה מדד פעולתו אל חיקו. חרון תבואתו מן נצלהו, ואת העודף קבן על יד והלנה לנקגציו אשר עפח ורנה, ויהי כסף תועפות לו לסגולה — אולם הכל היום יחרוש החורש ולא יאסוף קציר קמה וזרע במגורה? כי מת יתרון לאדם בכל עמלו ומענדו יומס וליל הלוא אם מעמל ידיו יראה בשוב ויגמול עלי נפשו מזיעת אפו ויגיעת כפיו — אשר על כן גזר אומר לקום לו וישת עלות בנפשו לראות פני עיי המחתה לחזות