Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 28

28 מנחי היציר» מגו ונפש, מתנות מתהפכות גפעולותמו, או למלאות כל מאויי לבני ותשוקת תפצו ממוזמדי התבל, אז ירד ממעלת בנודו נל ילין ניקר להיות מרמת לימש יזוחלי האדמה, או לשים עיניו למרוס קנו מקור קדושתי, ישא רוחי במוכבן» קל למלאות רצון יוצרו ומטרת בוראו ויתיצב על מלאכי אלהיס, לתת לו מהלכים, נין העומדים האלה, אז מלפני בראשית נחר היוצר רק ניסידי תגלה שומרי בריתו ועושי רצונו, השוקלים מעלליהם ומחשבותיהם נשלה התורה ומאזני המשפט, המישרים ארמיתם על שנילי הדת ואמונת טהורה, ולהוכיח במישור למעקשיס מתלותם ונלוזים נמעגלותם . גס בהתארכות הזמנים ויתילדו בני פרץ המתפרצים מעל אדוניהם, קמו בני בלי שם בני חמדן ויתרן, חמדו למו תאוות היתרונות לבלתי קחת מותר לתפות על חרון אף ה', אז תמיד התעודדו ארזי הלבנון אדירי התורה, הרהיבו בנפשם עוז ותעצומות, גבורי מיל אנשי מדע ויראה לא משו מקרב המחנה להפיץ קרני זיוס ויפעת זהרם ולכל בני ישראל היה אוי נמושבותם. אמנם, כן גס רום ומעלת יקר שמך הגאון נ״י הגיע עד אפתי ארן ואיים רחוקים, שמת לילות לימים להגות באמרי קודש תורתנו הטהורה, לחשוף מצפוניה לפענח תעלומותי' ולדלות פנינים יקרים ממעמקי מיס הנאמנים, תפשת משוט על ים גדול רחב ידים התלמוד והפוסקים להעלות מחמדים שבעתים מזוקקים, כחשיכה כאורה לא שלות אף לא שקטת לאסוף רוח דעת ותבונה מלא תפנים, ולציור מים חיים בשמליתיך עדי נהיית כאחד הגדולים אשר בארץ, אחד מיוחד פאר מדינתנו, משוש ארצנו גילת הזמן וצב* תפארתו. אז הארת מזיו אורך לכמה מאות תלמידים, הצת אש — דת בקרבם, היא תורת העולה על מוקדה תמיד על מזבח לבנם, המקשיבים לקולך ושוהים בצמא דבריך הנעימים ערבים על אזן שומעת. ובחירי ישראל הכרעת במאזני המורה והמשפט, לזרוע על תלמי לבבם זרע צדקה, להטות לבנם ללכת באורח מישור ולגלות אזנם למוסר; ונערי ישורון אשר עלו כיונק לפניך וכשודש מארן ציה, נקרב שנים יעו בגדלם, בוקר גימל היה נצה ויצן פרח ויגמול שקדים, לשקוד על דלתות התורה והחכמה, לדפוק על מזוזת פתחי בית מדרשך הגדול, להרוות נפשם מעסיס רמוניך ודבש וחלב תמת לשונך עדי ישבו על כת ההוראה לדון ולהורות את בני ישראל משעול התורה ושבילי האמונה, ללמדם מקים ומשפטים צדיקים וטובים . לבשת ענות צדק כמעיל וצניף, ולא הרשית מעולם לתלמידך לקראך נשם "רבי" אף כי מאחרים זולתם, עמת מת תגדל ששון לבב כל יודעיך ומוקיריך בחודעם כי הגיע התור בו תמלא שבעים שנה, וברכך הי באושר והארכת ימים! נם עלי אני עבדך הנרצה למשמעמך אוהבך בלב ונפש צלחה רוח השיר, ואען ואומר: (ע״ט ט״ז תנועות) א ביב נעוריך ושחד עתותיך לאש־דת הקדשת, ה שלם נפשך כתיורה ומדעים כחשיבה כאןירה, ר כשות תיודה ייונילו כל תלמידיך שי למויה, ז 1 t ־ ו י v י - ־ v נ חל עמיך השקיתם שאמם וטובתם דרשת! — e ־ :■I vr •**ז? « י 1 tt ז ־ * ז