Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 131

131 יעשה לנו המהנר אמלס,, ונשולץ יתקלק, אבל שנה, וראיתי שהאויל הזה נאמת ובתמים ידמה נלננו כי אם •«חיק איזה ספורים אשר לקחה אזנו שמן מנהם נשפה ’הודית אשכנזיה המדונלח נארצינו,כי לא ידע קלא מקרא נקפל כחוב נשפה בלולה זולתי ענרית, וישא משליו ויאמר עליהם כאשר יעלה על לננו, אז •צא נזה ידי סונה כוחב קפל דנר• הימים לעמו. ולו היו ימי שנושיו נהם שנע עשרה שנה השלשה׳, בי כן דרך כל בל ני לב לנקוח כמו ועולם שבלו אן> במקום שאין ידו מנעה׳ אנל האיש הזה הוא כנן ארבעים שנה, ואס איש כזה אשי תדרוך נפשו עז לקרבה אל מלאכה נכבדה כזאת, לא ידע «ה היא דורשה מאה,? ואן> בי שפחו אחי, היי הוא בכלל ח״ח שאין דעה ומה גס כי אין לאל ידו לכתוב דנל קטן או גדול בלי משלים וחי יוה אשר עטמס כליל חלמוח ובחפצו לדבר על העצים ועל האבנים •החיל{ מיום ברוא אלהים ארן ושמים, ומבוני המגדל ומכל חלפי ען ואבן יקפל נפלאות אשי כבל שמעני ונדעם לעיי ותכלית בל דבליו אלה הוא, אך להודיענו בי האבן הוא אבן ובמקום שיפו ל הען שם •היה. — צחוק גדול עשת לי המתבל תזה בקראי לפנים נמכ׳הע הבשורה כי ילד יולי לאחי מנסיכי אדם בקצוי אלן וים רתוקים, לא אזכור עוד אנה הסופר הגדול תזה לא יספר לנו את המאורע הנורא הלז כדרך בני אדם בעלי נפש משכלה, כי אם יפתח נמשל פיו, ויספר לנו ראשית בל נפלאות מירכי השדכנים נאיצינו, ומהשיובין אשי נין בני אצילי העם האמונים עלי הולע בנעוריהם בנית אביהם, ואח׳כ ילדו מגדולתם עשר מעלות אחורנית, ונין ננוס האדם אשר אבותיהן התנשאו משפל המדרגה ויעשו להם חיל ושם על פני חוצות. ,ועוד גדולות ונצורות באלה. וכל זה במליצה הומים וסוררת, ובדברים שאין לחם שיעול. ותכלית בל התלאה הגדולה הזאת הוא אך להודיע לנו כי אשת נקיך פלוני המליטה בן! ומהתימא היא לי «ייע לא ספר לנו גס דברים אתיים אודות המילדוח טבליות נארצינו, וגם ילך נשים •ושנות על המשבר, וגם יפקד ארבעה וחמשה צימאטע מדיני מילה? הלא זה דרכו מאז ומי יאמר אליו מה תעשה? . לא אפונה כי לו יכתוב אמי מכותבי העתים באחת השפות החיות כמו אלה למשל שיל סורנ1 טראיא אשר תעתיק שיללער משיר ענעאס לויירניל הלומי, הוא העתקת האיליאס להאמער הייני,כרגע ידיו יהיו אסירות, רגליו לנתושחיס הנגשו, והוא לבית משמר השוטים יובל, אבל אני אין לנו מ• אשל יחמול וילחם עלינו להודיע מעש• האיש הזה ולכן ישים המשוגע לחרפה אותנו לשכננו בי יאמר שכן: אך עם סכל ולא חכם עם היהודים ננאליציען המה, אם כזה המה חכמיו וסופריו, ואס תמצא •מלא אן! איד נעיר אשר •קרא בספריו אפילו בירך ארעי גם נזה נדי בזיון וקצן!. ובאמונה אגיד לך כי מדי קראי בינרי המשוגע הזה תמיד תצילנה אזני, ולבני ידמה לשמוע קול אתתא בדברה, ולא קול אשה מבמה, כי אם קול אשת כסילות, הומיה ובל ידעה מה. — — — אשיש קנצי למלין הי נזה הרגע באתני שמועה לא טובה והיא, כי אחות ז' הבכירה עזבה את ארן החיים והצעד אל תיק הנצח. נוע ינוע עטי בידי, ויתנהג אך נכבדות הלאה. אכן די לי גם בזה בי הראיתיך לדעת שלא כל המרבה בדברים בי׳ב מחכים, ולא כל המרבה לספר הרי משובח. ואחה תחזה מזה רצוני לבל תלן בעקבותיו, בלכתן ללקט שבלים על שדמי החכמה והמליצה ובכלל אניד לן ואבקש ממן לבל הכניס אל תוך ניחן מאומת מכל ספריו ומכתביו אל תקרא נהם אן! נדרך ארעי, ומת גם להשתקע נהם, קרא נהספרים אשי‘כנר קראת• נשמותם נאחד ממכתבי אלין. אם נחס תהגה אז אשריך וטוב לך. חכור תמיד ואל תשכח את מאמר רב חקדא כמדומה לי פרק-קמא דינמית ,היפי דליעל ירקא ליעל בשיא ונורא“. והשמי לן לבל יאמר עליך: "בר חייא מכוליה עלמא גמיר" והאלהיס •שמרן מכל רע ויברך אותן בחיים ארוכים וטוניס וכל טוב כחפן מחותנך אוהבך לנצח. יחיאל מיכל זיירמאן.