Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 42

«וערים בעם, אשי טחו מלאות עיניהם איזה הדרך ישכק אור. הדעה מאפי ותורת אלהים אמרי גום השליכו! הה! עם לא גינית הוא. אין מי יורל* דעה אותם ואל יומו איש. לכן אפים הנאהבים והנעימים! ׳התחברו לאגודה אחת, איש את רעהו יעוורו, פנו דרך, שלו המתלה העולה בית־אל. — מדונג תגרע נמלתינו משאר אחינו יושבי גאליציען? נכונן מבטי עינינו: על יוטב* | ב ... ט ... אשר ירו אבן פנה ליתד בית החינוך, למען ישקדו נעריהם על דלתותיה וילדיהם ישמרו מזוזת עממית. ואנחנו נשב חבוק ידים מתרפים במלאכתנו? עורו עורו רעים נחמדים מתרדמת העצלה, ונעשה חיל בי עת לעשות לה׳! הנבונים בעם התעוררו מחיק התנומה, האירו נתיב להולבי חשך! פנה שבטי יה הרימו נש האינטעלליגענן על הר ה׳! חכמים ויודעים כרו במשענתכ׳ם באר החכמה ומימיכם מי. דעת ירוו צמאון הכמהים לשמות בצמא דבריכם!"■ ככה גזו ולעגו והשמיע׳ ברוגז קולם אנשים נצים האלה. אלה יאמרו י. י "רוח ה' ניתקה בכו." ואלה יאמרו: "רוח עיעיס גקיבכש." זה יכתוב ידו לגע״שט וזה גשם הרמב״מן יכנה איש דגול «רבבה העומד לנק עמו. אך הה! לשוא עמלם לתת לפתאים ערמה, ויגיעתם באפם תקוה ללמד לכקיליס דעת ומזמה; בי הגשט״נים הכבידו אזניהס משמוע ולבס חלמיש,צור. —'לאט לאט כצפור קצרן כנפים הצוויליזאטציאן תרימה פעמיה, זעיר שם זעיר שם אשר אור בהיר התבונה נגה עליהם מתי מקפד המה ונער יכתבס. וההמון עם לועז הולך ורב, הפקידה בקעה ודגרה בצלו, והפהיות והקבלות מצאו קן למו, והמדון והזדון ירבצון בתוכו. הה! קר קבאס ויין שרן! משתיהם חמת הנינים יינם. אן> כי לשונם אל ה' בכל זאת אך כתות עגור יצפצפו וכיונה פימה יהגו, ולבם רחק ממנו כי מעלליהם למרות עיני כבודו. זה ילטוש עיניו, יזה מורה באצבעותיו, זה ימולל ברגליו, וזה ירקד כעגל מרבק. הה! ביין שרן> שגו ובמים חיים תעו. אין יתרון לעם הזה מן הבהמה כי המה הבל. — למען האמת אשר כלפיד ינער בקרבי לא אחשה מחוות דעתי גם אני. אן> כי ידעתי את מך ערכי, וגס צעיר אנכי לימים ועוד עטיני מלאו עלומי, ולא נשיתי באלה לבוא כמגיד פשע לאחינו בני ישראל מתמול; שלשום. ולמען הצדק אשר כאש יוקד בקרבי לא אשקוט, כשופר אריס קולי ואקרא. בגרון לכל זרע אברהם אהוביי! לא טוב החרפות והגדופים אשר מעבירים עם ה' איש על אחיו, וימנו את ישראל לדיאין ולשמצה בקמיהס. עשו זאת איפוא אחי! שמעוני., וישמע אליכם אלהים. הרפו מאן) ועזבו חמה, התירו קמל הקנאה מתוככם וכדי בזיון וקלף. קל מני רן קפה המה המשטמה והמדון כליל יחלקו, והזדון.ועלה בתוהו ויאבד. הנה כלכם כאיש אחד חברים תועדו להמתיק קוד לעונת הכלל, שלובי זרוע תשבו כשבת אחים גם יחד לחקור על קדר הלמוד בעריכם, ואחוזי יד תעפילו עלות על במתי ההשכלה• איש אל רעהו יקרא: הבה .ונתחכמה להטיב מצבינו ולישר הדורי דרכינו; וניקרה אבן בוחן לבית החינוך למען יעמוד לתלפיות, לבל יקע יתדותיו ושמותיו בל יהרקון. ונשלח -שמה ילדינו העדנים אשל מהננו ה' השכם ושלוח, לקחת תורה,■מפי - מורס ומנהלם, אשר