Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 36

הן זו הגויה בה קננו! הנאזמה, ןל;מי צבאה בתבל מעונתה ומתה! עקרה אוח1ת :מים, וכל רחבי אדמה* עתה היו׳ ת'שב1ן בארץ נגיסתה. בנכבד?נקלה פל אשר נולדו, .יחד מךחם' אמם למות נועדו. הן זה גורלכם גם אנישי חיל! בל סתום גליתם, בל נעלם תבינו, בחכמה אןי תהגו יומם גם ליל, ועלות פסגת התבונה לוגה תהינו; גם אנכי ןמ1כם רב חכמה למדתי, עתה בירכתי בור;צועי למדתי. האונים את מוצא הפה קשבו, הע4סת;ם מערבי הלב ספרו, הידם הגיוני הרוח על גליון כתבו, והדגלי.ם לכל חפצם ללקת טהרו עתה הוי סר?חם יחדיו נכשלו; ,ואןר לרגבי עפר, הן נדמו נמשלו. לכן גבר פה רנלןי נ^בת! ומעפר ארע דברי אליף א*ממיע, אל תדמה ברות בירית עם מות,' גם אם על מרומים לשבת תגביה. הן לא רב הדרןי לבוא הימחת, בי קרובה היא לרגליד מתחת. וי I v!-1 t •ז־ מכל נןתי נכאתןז, ושפעת <2דמו?'1 ׳ זאת היא'נחלתן?,' אחזת אדמה צדה; מכל בגדותיןי החמדות ׳ וכל.יקרותיף, אןז ימלמה אחת לן? למעטה ממארה. בל עבדיןי למישמעתן? עתה י׳םורו, אותן? לוח;שכחו, 'שמןי במעט לא הכירו. ערום הן יובל הגקר לקברים. לא .:קח לו קאומה, בהפרדו לקץ ודמים׳