Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 29

- 2Y - מיל יכו'. והוא כיכ5 השכל והסכמה נותן לפתאים ערמה לנער יעיז ומזימה לבניש עושר ומזון (כהר מלכוס לרש״ג)", והוא אליל השומרים מעיר לעיר, וממדינה למדינה, ועבודתו הוא בזדיקיז אבנים להיקון ובנין הדרכים והנתינוח, גס באלן וחוצות שלא עבר בה אדם הראשון, ולא ישב שם אנוש, שהוחל לקרא, בשימן זכר או נקבה גם לשם המקרכ, שאין בי צד זכרות ונקבוה (עיין תל״ע קי״ז), — וגס אמה בעבדך תמה ממשלתו לראשית בכורי אמיתך, ובזרקך מאבני לבבך למיקוליש, ליישר הדרך והמשילות, לפני היודעים ומשתכלים בלורתא דמטבע וצורתא דשמעתתא, לא נתרפה במלאכתך, להשיר גם האבני מכשול מראשותי "נושא בני אדם", שנשלכו מידי נעלי התקונים, להכוכב, מבלי ישותך, — וגס אותי זכרת בשמי (הנאמר עליו בזוהר בראשית "תנינין כל שלמה דאמר בש״הש דשלמא דיליה ננוקבי מלכא שתם במקנא מלה וכו' יעו״ש, ולהליך יבוא הביאור לזה, ורב מודות נתפייבתי לך שלא נקבה והששה גם לשמי). ושמתני למפגע לך ״ע״ד המרינה וכו׳" (בכורים זייטע 206), לירות אומן בי, ותחת כל מענה, לקחת בחזקה ממקום חבורם ושם א מרם, לבנות מאבני שחוק הללו במות ישחק, ולהעמיד עליהם רובין ומריב׳ ננתנך לידם מטבע של בק> (מכשיפתא ובושתי) אשר פתחה בה מצד אחת ממור בר״ת "מכם מופלא ורב רבנן," ומצד השניה, עמוד "משפט שממי" נפתוחת זכר ונקנה, וב״ז עשית "לתועלת ולשעשוע נעם כל אוהב חכמה ישראל ושפתינו הקדושה" ובראותי זאת וגס את הקדממך בקראך נז״הל "אל אחי ועמי שלום, בתתי לפניכם הבכורים וכר' מנחה לדור ההולך אתנו עלי אדמות למען ידע מס מזמן דורש מאתו, ומנחה לדור הנא אחרינו אשר יבקש וימצא פה מורה דרך וכוי," אז גם אנוכי נע״כ עניתי אמריך "גס ברכות יעטה מורה", כמה גדולים מעשה רנ״ק האחרון אשריך נעו״הז (באכלך נשרא וכוורא החת ילקא (יקרא?) וטוב לך לעו״הב (בי רוחו נכונה ונכון לו השעודה מהלויהן), וגדול הנהנה (בשחוק) מיגיע כפיו יותר מירא שמים (עיין ברכות מ' א' יעו״ש) שלא טוב לו לעו״הב, ויותר מת״ח שאין לתם מנוחה לא נעו״הז ולא נעו״הב (קוף ברכות) — ובקנאתי לציון נפש חייתי ותאותי קנאה. גדולה, ואני יוקב בתוך העמק, ובכיתי הרבה בכה, קראתי ממעמקים (כעומקי שפה), אוי לי בעו״הז ואוי לי בעו״הב, אוי לילדותי שביישה אם זקנותי, כי לא איש דברים אנוכי, ולא למדתי בנערותי מקרא ודקדוק ע״ד המתרגמים והמבאריס ותל״ע, ולמלמדיי התלמודים. מבבלי ומערבא, המה היו בעוכרי, בלמדם אותי לקרות בדרך "אל תקרי, אל תקרי בניך אלא בוניך (קון> בךכות) אל תקרי בנות ישראל אלא בנויות שבישראל שנהדריות שבישראל (ירושלמי נדרים פ״ט ה״ד יעו״ש)", ומה אעשה היום לבוני וננויתי, שלא הגיעו עוד לימי הבינה מדרשת חז״ל, המשחקים בי כל היום, על חלומות׳ אשר חלמתי במדרש הכתובים על ב״ח וחוני המעגל (עיין מגיד שנת ז' גליון 47) ובאמרה" שלא יבינו אן- אמד מכי אלן- מדברי(בבורים שם),— ומה יענו דור הבא אחרינו אשר יבקש להם מורה דיך, או* לי אוי, למי אני עמל, ומחשי את נפשי מכל טובה, בצערי עצמי בעו״הז, ובעו״הב לא יהיה לי כלום, - - ובעבר׳ רעיוני בעמק הבכא, מגלגל עיני הדומה למים, ינעשה כמעין המתגבר, ־■• והנה קול רוחי קורא עלי "גם ברבות יעטה מורת, בתהלוכתו מחיל אל חיל וכוי, ולהנחיל לאוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, מאוצר יראת ד׳ הממלא את כל, — אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד ואם תוציא יקר (יקרא)