Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 5

5 Mittheilung von Dr. Adolf Jelltnek, Prediger in Wien. ספר גנזי המלך לר יצחק בן אברהם לטיף דל (המשך) פרק י״ג אמי שסדרתי עניני המשל וקלאתי אוחם אחד אל אחד, אשים פני אל עניני הנמשל ואומר בי מן ההיקש הדמיוני במציאות האדם בשוה על דרך הוראה מן הגלוי על הנאתי והערה מן המורגש על המושכל אמנם מה שהוא מן הראוי להקדים ולהעיר אליו מסלה הוא אל היות השפע העליון מושפע מהבורא ימי בלי אמצעיה שזה הנשפע י״ל הנברא הראשון הוא המהואר «וקום החיים נאמרו בי עמך מקור סיים וגו/ והבן בונה אמרו, עמך ואמרו בעדו ג״ב באורך נראה אור הבונה שהאור עמו בלא אמצעות ניניהם מאמר דניאל ע״ה ינהורא עמיה שרא ונאמר למשה רבינו ע״ה הנה מקום אחי ואמר למיספת ביאור ונצבה על הצור כדמיון צור סצנמס וקדר הדברים הנמשכים אמריו יוכיסו. j ישים לבך לזה כי הוא שוד פנימי ואשוב לכונסי ואומר כי שפע זה המושפע הראשון הוא משפיע ומלוה לכל הצדדין הקרובים והרחוקים גשוה בחפן המצוי הראשון ימי וכל חלקי המצואיס העליונים והממונים פונים אליו גשוה לפיכך נמצא דרך משל כאילו הוא המשפיע הנברא הראשון עומד ברום עולם בהמשילנו הענין העליון הפשוע במכלית הפשיעות במציאוח הנקודה העליונה האמצעיה כדי להקריב דקות העניין הנשגב הנעלם לשכל השומע לא שיהיה בין המשל ׳הנמשל שיתוף עצמי נשום פנים כי אם שיתוף ההמשל מדבר לדבר בלבד 'אשוב לכוונה העניין אשר בעבורו המשכנו משלים אילו ונצייר מציאות האדם כאילו הוא יוצא ממושך לאור ומאפישה למציאות ומקבלוס לחכמה לפיכך אם היא מגמת פניו אל המושכלות כשיופיעו עליו ואל ההשגות האמתיוה המחייבות יישם המושגות דדך הקו השוה כל מה שיוסיף במהלך יוסיף לעלות 'להתקרב אל אור השכל האמחי ויניח הצל שהוא אפיסת האור אחריו ד״ל הדמיון וזה שישליך אחרי גוו הדעות הנפסדות ועסקי מעולם שאינן הכרחיים המתוארים בתהו והגל לעי שהם אפיסת השכל• שהוא הדמיון נמשך אחר הגוף .ה«שך הכרחי׳ מצד היות השכל האנושי בח בחומר ואינו יכול להבדל מן המורגש מנדל מומלע וכל מה שיוסיף זה השכל בעיון וילך הלוך וקרב אל נקודת משפע העליון השכלי׳ האמתיי יהיה ג״כ האור הרוחני שהוא השכל הנבדל הילך וקרב אליו וההבל הנמשל בצל הולך ומתמעט וכשיגיע זה האור להתגבר 'להיותו חופף עליו מכל צד מבלי נעות ימין ושמאל או יגיע זה השכל האנושי תכלית שלימותו ולא היה לו או צל כלל לפי שכבר נפסקה מציאות ^■'׳ ׳מהבל הנמשך נצל לגמרי והשלם המגיע למעלה זו כבר הגיע למעלות לתכלית 15שלימות שבגללה בא לעולם לפיכך אם יפצר זה השכל לבקש מה שאין ביכלתו ^־ישיג ויתמה להתחכם יותר ולבקש חשבונות רבים עוברים גבול נקודה בסבת *ותו נועה לשום צד מן הצדדין עם היותו משער ומכון אל הקו הארוך 'עובר גבול נקודת הקו הקצר שלו וזה באמת יהיה אז נוקע מאומה נקודה שהיא *מכלית היושר העומדת ברום עולם ונמצא ג״כ יורד מהמעלה העליונה שהיא ''כליה השגתו ויהיה אז הצל שהוא אפיסת השכל הולך לפניו וכל מה שיוסיף ייודת מהלכו יוסיף הצל נמדת ארבו ונמצא הוא ג״ב נמשך אחר הצל ואי ׳^של שישיגנו• לעולם ויהיה מקע לגליו דרך משל תמיד בעצם אותו הצל *«ך מאמר דוד ע״ה נל לרגלי דבריך ואוד לנתיבתי לפיכך יש לו לאדם לנסויר