Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 92

- 92 — שלא ישמעו קולך)) וכמש״ה (ממות ה׳ מ׳) מכבד העבודה על האישים והיי• ע״ב שמו יד למו פיהם, ואף כי כל עבודתם הימה בפרך, קולם לא ישמע — אך במות השליש והעם בכו למשפחותיו הוי אדון הארץ! (כי באמת להם היטיב; בתתו להם החופש לרדות בישראל) אז התערבו גס הם במים אנסו ויזעקו! מכאב לב, והמצרים חשבו משנת מיתת המלך, אבל הם אנחו מן העבודה ע״כ ויזןנקו, זלא היה מי שיבדיל בין נטפי דמע של מצרים למל ישראל, כי אם השם היודע כל, וזהו ומעל שועמס אל האלהים. שהיא מן העבודה: (איכה א' ב׳) בכה תבכה בלילה וכו׳• רש״י ז״ל כתב שלזה אמר בלילה j שכל הבוכה גלילה קולו נשמע. ולי צראת שהכתוב יודיע לנו בזה, בהיות דרך המנחמים שלא ימנו להמיצר לבכות בלילה לבל ישומס, לכן ימחו דמעות מעל פניו, למען ישכב יישן וינוח ויחליף כח — אכן היא גס בלילה תבכה ודמעותיה | על לחיה, כי אין לה מנחם — ויתכן עוד, יען כי מראה שנהפכו לה הרעים' לאויבים רעים, שמחים לאידה, ע"כ תתהפך היא בתחבולות ותשתתר, לא תבכה! לעיני כל רק בלילה למען תוכל לתת החופש לדמעותיה ממאסר בת עינם,! ויגרו במורך על לחיה באין מעצור. — | (שמואל א׳ כ״ג ט״ו) היום החלות׳ לשאל לו באלהים חלילה לי אל ישם המלך בעבדו דגר בבל בית אבי כי לא ידע עבדך בכל זאת דבר קנון או: גדול. לפי פירוש המבארים כולם קשה תיבת חלילה לי — והנראה לי, הנה באמת לא מצינו ששאל אחימלך לדוד באלהיס, ודואג אמר זאת מדעתו להוקיף 1 פשע אחימלך, ע״כ אמר■ אחימלך, הכי היום החלומי לשאל לו באלהיס, הלא חלילה לי לעשות כזאת, הן מעודי לא שאלתי לו גאלהים, וגם היום לא היה המחלה לזאת (שאין שואלין אלא למלך) ולא ידע עבדך בכל זאת. והגן. (שם כ״ה כ״ט) ויקם אדם לרדפך וכוי בתוך כף הקלע. לא אמרה זאת להחניפהו כדעת א׳ מהמפרשים. רק להעמיד על נפשה, לפי שאמר בעלה נבל: "היום רבו עבדים המתפרצים וכו' כאלו דוד מיד בשאול ומפני זה ירדפהו, והוא מסתתר ורוצה בתפקירא ולחיות חיים בלי יגיעת נשר רק ממתנת חנם לקק על יד — לכן השתדלה לפייסו בדברים באמרה" כי דוד נאמן רוח הוא, וכל מלחמותיו היו קנאת י״י צבאות, ושאול אך תואנה מבקש, ועתיד להענש על רדפו צדיק תמים, ואמנם דוד ימליך לסוף (כי אלהים יבקש הנרדף להצילו) ע"כ לא ימהר לשפך דם ויהיה מלכות של חסד — — ומת שנ״ל בתיבת כף הקלע, הוא עפ״י מה שראיתי בספרי העמים שהנשים (המכשפות) בארך הקדם זה דרכן תמיד לזכור הר קאף אשר אמונתם ההבל היא כל הנשלך שמה לא ישוב עוד ונכרתה הנפש ההיא — ע״כ אמרה יקלענה במוך הר קאף זה — — (שם ש״ב ל״ג) ויתר תמים דרכי. לדעתי מלת ממים כנוי להקנ״ה ולעומת האל המאזרני חיל אמר ויתר תמים דרכי. — (איוב ה׳ פסוק יי) ושולח מיס על פני חוצות. איננו כפל ענין במלות שונות, רק אחיי שזכר דבר שהוא למעלה מהעבע שהיא הגשם אשר הוא מהדברים שלא נמסרו להשליח (כמ״ש בעל מנורת המאור ח״ג נר ד' כלל 3׳ ח״ג פ״ג שהשליח נקרא הטבע והכל גיד הטבע חוך מן חיה, גשם ותחי״המ, ושלזה מזכירין ג' דברים אלו בראשית תפלת י״ח, אלתי אברהם וכוי שהיו עקרוה,