Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 68

ומפתח היכל מהבמה לאק הגזירה, וגמלים רבו משמן והמה פתחות, ונדני שפתים משפה העבריה השנה סקרה ולרבה לעט שנע גקולת לשון ההול עייעא בעלמא, שלא עלה על דעתו לכתוג מכתבא פתיחה או אגרת פתיחה. בפילשום רב, למלל ולדקור, בכבד וכבוד הסייס, חיוולא ושומקא המלאכויז' והעבעי (תימן אי) רק בקול דמעת בחקרו ודרשו בימי קדם פתח וסרת עט מכתב לפתוח הצדוקים ובו' בפתוס׳ אמת על פתקה של חוה צורת ותהוכיז שתי בנות העלוקה הצדוקים והניתוחים (עיין ע״ז י״ז וביאורי לזה נכ״י מחבריו 28 זייעע 55) נשמרות פניהם כבושי ומצלי, ודבריהם ממצייהם, היה בשפל הכושי, שפת שקר ותרמית ובזולת לבני אדם תניב סביב הלכו, רצוני לא רו! תניב לבית החשמנים, אלא אף תניב לבית הורדות האדומי שהיה אויביהם׳ מאז שכבשו פניהם בקרקע — נכ״ז גדשו הסאה ממידת השקר, נקראם עליי כל היום הלל המצרי, בהעת שנתן לידם כיס של ממרא, או בעת שנפל פחדו עליהם, בידעם כי רגלא בחברי' ידע (סימן בי) וכל שהוא ממינו ידם לפתה נו אות המורא, וגם האדומי הולדות, העיע צבוע אחרי שהרג למרוותי) והלננן שלא רצו לעשות שקר בנפשם להיות עומדים ונשבעים לקיים לאשי ולהלל את מעשה תייייס פשט את עלפיו לתחונפים הצדוקים הפוסלין במומם, ומסרפין ומגדפין נשפת משי ובדברי בלע לשפל רוח, ונושאים לשוא את נפשם ונשבעים למרמה, גם להאדומי אשר גם על בניו ובני ביתו לא ייס ועליהם כובל להמליץ את מאמרם הקולא הלל בכל יום הלי זה מחרף ומגדף רצוני הלילו בכל יום נהלל המצרי — הוא הוא החירוף והגידוף (ודברים האלה אתי' כמאן דאמר הודו כוש בהדי הדדי קיימו) וסריפו וגדיפו הוא הוא ההלל האשורי והאמיתי כי נשפת הכושים שמענו מכלל הן לאו ומכלל לאו הן, בלמדם אח לשונם לשקר, גם במילסא דעבידא לגלוי, ואשל נודע לכל ההיפך. — ועתה אם אנוכי הערות׳, ותששתי כח המכתבא גללא בזע וכוי בכוכבי יצחק, דלא מנדלא שמעתתא נקצוי ארץ ואיים רחוקים וגס אמרתי ומסרתי מודעה שמה, שכל מדרשי לימי קדם לא על אנשי מריבי יסובב, ובכ״ז נתחייבתי בנפשי, בנתני מקום לטעות, לאמי שהשבתי למחרפי כאולמם ועי״ז לחוקים נעשו קלובים, בקשים עלי בבני קטורה (סימן גי) נמולי מנשר וערלי לב. — על אחת כמה וכמה עתיד אתה ליתן את הדין, גהעתקתך ופתרונן- לדברים רעים באלה, לא על דעת מי שאמרם, בהוספה וגרעון, ובפירסוס רב כזה בהמגיד אמת ושלום אהבו. ולמען רחוץ ננקיון נפשי, הנני להתחיל ננקרתך להשמות גנאי כניוח מחלפי שספרת ומנית אחת לאחת, נז״הל "ראשית כל לא אחריש כי הדרך שבחר נו להשיב למחרפיו דבר רע מאוד וכוי הנשמע כזאת וכו' ויכניהו עשי פעמים בנשימה אמס חמור וכוי גס שכור וכוי" השם שכור, הודיעני נא, באיזה בתי עירם (אם "בעין כוס" או "בעין ברכות ס״ו) ראית אותו בתוך מכתבי הלא לאו בפירוש איתמר, ואם אנא לא אמרית, את מנא לך, ומשמעות דוישץ לא שמיע לך, כלומר לא סנירא לך, וכל הנוגע בעין זה להטיף גו יין ושכר הוא כנוגע מדעת עצמו בבבת עין המבוקר. שלא מדעת המטיף, ואף את איוב, אס העיד הכתוב עליו שהיה מס וישר וכוי, נכ״ז בעת שבעט ניסורין, ורגם לאקינון של מלך המשילו חכמינו אותו, לבריון שכול וכו' (ש״ל