Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 60

60 לא מאסתים גנבל — ולא געלתים גמדי — לכלוהם 3יון — להפר בריתי אמם במלכות הרשעה — כי אני ד׳ אלהיהם לעתיד לגוא. — אם נשים עין שכלנו גהשתכלות והתגוננות על מאמרי ומדרשי חכמי התלמוד ז״ל איכם העמיקו ברוח בינתם וחכמתם ובמין ערך מליצתם לפתור מקראי קדש. אזי עוז ההתפעלות רעיוננו לא נוכל לטמון במצפוני לבבנו■ עשתנומינו יקתערו מוצת יעלו אומנו מעלה מעלה, ויעוררו אותנו מהבלי הזמנים החומפים אותנו בפחים וצרים,• כליותינו תמלאנה השמערותוהשתוממות מציור נפלא יציירו לנו גדולות רחמי ומשדי אל כי לא יפר בריתו אתנו לנצח! ילא ’«אש ולא ינעל אותנו לעולם! המה במאמריהם יקיצו הנרדמים והישנים — אנשים החלשים והנרפים באמונתם הטהורה, לבל יעלו מהשגחת היוצר בורא התבל ומלואה והנמצאים כלם מאין המוחלט• כי אף אם נחזה פעם כי רגע ישמיר פניו מאתנו ונמשבנו כצאן לטבח יובל ולמרמש כל עובר נהיה — אולם גחלת אהבתו לנו לוהטת מימות עולם — לא נעממה כלה. אור ישורון לא יחשך, ולא יאסף נגהו לעולם — לא לעולם יטור שגיבת רוחנו — ולא לעד יקצוף אף בי פעם נטה מאורח האושר הנצחי — עצמו משפר נפלאותיו עשה עם אבותינו ועמנו. אם כי במגילת קפר כתוב לפננו גבורותיו עצומות. בתורתנו התמימה ובכתבי קודש ישיבו נעשינו. אולם כאשר לא נוכל לעלות עד רום שחקים ולקפור רבבות עינים, כוכבי שמים, יאורו לנו, ככה רבו מאד רחמי וחקדי אלהים לבית יעקב המעט מכל העמים, לא אמד בלבד עמד עלינו לכלותינו מיום היינו לגוי. לא אחד בלבד זמם להשחית ולהשמיד ולהרוג ולאבד אותנו, אך הרה לא ינום ולא יישן שומר קדוש ישראל! העם הרכי לבב עת נמלאו מורא ופחד מקול מצהלות שוטניהם. יראם איה הדרך ישכון אור הישועה לחזקם ולאמצם — ומהמית משברי גלי מימי הזדונים יוציאנו לבל נטבע ונשטוף עד צואר. בכל אפשי וקצוי חלד נעזרו אחינו, ואיש אל אחיו מרחוק ומקרוב יאמר: חזק! משנאינו ילבשו תמיד בושת וכלימה, וידונו ויעלוזו חפצי קרבת שדי! מהתורה התמימה נחזה המצוקות הרעות קראו» עת חיו נביאינו הטהורים. ואלתינו כאיש מלחמה העיר קנאה הדור בלבושו צועה ברב כמו לפניו יצאו רשפי אשו הצילנו מכף כל אויבנו העריצים. וינחמרו כי אחריתנו ישגה מאד — בבוקר בבוקר נחכה בי יחדש ימינו כקדם — ובת ציון היקרה עוד תשובת למקדשה — יבוא יום אשורנו ולא רחוק כי יופיע מני אופל וצלמות — צדקת ישראל. עלי חוצן ישאו אותנו אויבינו אל מקדשיו, ויראו כל גוים כבודו, ומלכים משמו ייראו. במו בזיעת אפים, עבדנו במצרים, ואלהים שלח עזרו וישועתו על יד נביאו נאמן ביתו, ככה אמרי הגלות המר בכל מדרך כף רגלנו מרקו עלינו אויבנו בשנימו, ואלהנו הצילנו — רבות מחשבות בלב גבר אולם עצת עליון תקום לעד ומזימותיו לדור ודור. עת עמלקי אוה להשחית זרע יעקב — עת בטח והשקט נקעו מקגלותם — מצהלות אביריו לא הועילו אף כי על אם הדרך נצבו למכשלה וככגורים ידודון ידודון ממעוצתם לבלעם כשאול חיים. גבוהי הקומה כלמו נגדעו וכעשן מארובה בלו. גם איש הנינים גלית איש פלשת עת קם כשודד בעים רומו ובגאותו עף שחקים ממעל משכנות כוכבים שם קנו וחשב כי ידמה לעליון בבח גבורתו. רועה עדר ישורון אשר הנעים זמירות, כנשר דאה לקראתו וגבורתו לאין ואפם נחשבה 0