Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 53

53 ורנ הנונוח, אשר פעלה והנחלה, ההארה נרבה, ממנה לדור דולים, יקומו כל ’ידעי שפר ולשון ויודוך 1 כל חכמי לנ יודעי מדע נרך לך יכרעו! כי נענו גחל ועופרת נחתם נחתימה הקיומי! חתמה אות נצחי! התוית תיו מכתנ על! מכסנ אלהים מכתניך! אלהים נורא עולם צייר צורה וצורף אותיות יעשריס ואחד אותיית הא"לן> בי״ת, נרא תנל נקוד תנונתו (שפר יצירה) והאותיות האלה המה נתיבות עולם! מכת3 אלהים חרות על הכדור נהרכנתה והטעתה התמידיית, כן אצל גס על נריאותיו למעת לעשות גם הם חדשות 3קר3 הארץ אותיות נעים ונדים נתנועה רצופה אנל אצנע אלקים זאת i — ועתה נשונ נתנונן, נחקור נשנות דורות הישנים ותתראנה לעיננו, כי עוד לפני דור מששו באפלה והרגישו הרגשה מהמצאת הנפלאה, ואליה לא באו, יאי ציצערא הרומי, שחי זה אלפיים שנה, נתפרו תכונת אלהיס יאמר, מי שיאמן כי המון גופות חומרים בלי פירוד והנדל, נתחברו ע״י חומים וכובד מזגם, והחיבור וההרכבה תמקריית הזאת, פעלת ועשתה ברב מן ויופי תבל הלזה! איננו יודע? מדוע לא יאמן כמו כן, שאם נקח מקפר רב מאותיות כ״א ייעשם מזהב או מדבר אחר ויוכל לקראות עלי ענית מרכבים מהאותיות ראו איפוא איך הי׳ קרוב לההמצאה, את מקורה גילה, ועד תכונותה לא נא, להוציא יין תכח אל הפועל, אך חכה עד בואך איש הדעת! — ומה רבו היו הפגעים אשר הציבו להלחם נגדך, עד שכמעע, אמרת ייאש לבוא אל המערה, כישך רק מכשף הנצרך לקנות דברים כמו אלה, וגם האולת והפתיות שתיו אז מכת הזמן, גם הם עמדו לנגדך, באמרם מעשי כשפים מעשי לצים זה! עד שיראת לעשות מעשיך מעשי ישר וזך בפני כל, לעשית בהחבא תחת מכתת לועש זכוכית, ואשר זה היה מלאכתך מאז ומקדם נקית נקתר מלאכתך בגרזן ובכלפות, ציירת, חקקת, על לוח עץ, והי' כי יבוא איש מיש מהר החבאת מלאכתך, לבל תראה החוצה, כזה הי׳ גורל כל אנשי שם, גדולי נעלי תחבולות ממציאי גדולות ורמות, כזה הי׳ גורל קאלאמבעק, אשר הלך מגוי אל גוי, וממלכה אל אחרת, לבקש לשמוע אל עצתו, למצוא עולם תדש ואין שומע לו, עד שברוב יגיעת יעמל מצא מלך שפאניען להיות בתומכי ידו, ובעזרתו הוציא מחשבתו להפועל, ובכל זאת רע ומר היתה אחריתו, כן גס יאהן ג״ב ביגיע ובעמל מצא שותף יאהן פיקתער, ונתן לו .800 fl לכונן וליתד הדפיס וג״כ נתן את כל הכלים, האותיות והכל נתן למשכיל עבור משכום הקען הזה, ובאחרונה פיסעער תתפרד מאתו, ולקח את כל הרוח בחזקה ולא לו נתן כלום, אבל רנה שכרך, לא תשולת כסף וזהב מחירה, השארת זכר עולם לתדירות האחרונים, יאכלו מפרי תבונתך, המה שתו, המה ישתו מי הדעת ויאזרו עיניהם ויהיו בני בינה יבינו בתפרים חכמו והשכילו! מה שזה כותב בדרום העולם זה קורא בצפון, ויתערבו הדעות והחכמות זה הרה רעיון, וזה ילד מחשבה, ותמלא הארץ דעת. — (ההמשך במחברת הבאה).