Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 3 (1846) · p. Seite 77

77 Poetisches von David Schwarz in Somos. (Müs-) .האריה והזבוב ונוע לבבו כנוע עץ יעד. ממכאוב ושגעון נפל לארץ עתה בגאון עזבהו השרץ. לא שב ריקם כי חזה נקם ומצא נחת לבשר תפארת הלך לקרת ונפל לשחת. כי השממית אותו להמית ברשתה לקחתהו ולטבח הובילתהו וזה כל פרי מנצח ארי. המשל יורנו: פי שנים לירא אויבנו אף יפה ידים; ומעוצם הצרה לפעמים ימלט ומתואנה מצערה לא יוכל הפלט. הכתהו בעורו! ונפשו רפפה. והזבוב לרגעים חדש הפגעים על קרקרו עלה: וארי למטרה לפגע וצרה ורוחו חבלה. לא ברח מקשת, תנצחהו הרמה — היו לו לבושת לחרפה ולכלמה. עתה בא לאפו ולמטרת אפו שכזהו בלי הרף בעונג וחשק בלי חץ ונשק הכהו כבחרב. נרגע הבליעל עמד ממעל והאריה שאג נסו עבים עיני רהבים והזבוב — לעג. עתה הפז בזנבו כמשוגע ובער האריה בגאונו השיאו זדונו להבזות הזבוב נתעב ונבוב. יהזבוב הלזה נקלה ונבזה קרא למלחמה את התת האדמה. ,,לא אחת מחמתך לא אפחד פחד זעמך ועברתך הבל המה יחד." נ! אמר הפעם הזבוב בזעם. ועודו מדבר על צואר ארי הנה מאבר!עברה ונזרי. ׳האריה השאון נמעט נפל בשגעון מעוצם הרעה מכאוביו גדלו עיניו כהות החלו— עד נפשו נגעה. כתועה נזשנרון אחזהו זלעפה