Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 3 (1846) · p. Seite 76

76 <1 בי שלות בית׳ אך שמחה בנותר- בוחצו הליכיו בימי עדנים וילידת חפצו כבר הנה הגיה סביבו שתיליו נטעי נעמנים ויולדתם עמלה בחפץ כפיה. לא בן המואס עזר כנגד ובשבת גלמוד ימצא נחת, דללה נפשו לא תשבע ממגד שמיס מעל ומארץ מתחת. כי פה בארץ ערער הנהו גרדש מהסתפח בשמחות חיים יחלה יאנה, אין מחבש עצבהו אך לכספו יגביר, מידו לו קרניסי בחיק מי ישתפך נפשו המלאה ממאור ומשוש, או מאופלואם^ כשושנה צמאה כן תפתח עליה טרם תנשק מטל ושמש. יבגוד האוהב, אין מעמר לרע יחד עם מקרהו אך חוזה עשי ועת יהפוך ערפו אין יודע כי מהלאה לשערי שאולבריי, כרתו. ולעת לבבו בקרבו יסתער ירגז יתקצף וקלל עושהו. ובאין מזח פיהו יפער אך המקרה שורר אין רואייי' כי הנה בקולו: אהבה יביע צפרי כנף גרי שמים: מתלחלח הברירות! הכל יריע גם חיתו שרי ודגה במים. נביטה הטבע והנה בנדבה יחלק מנותיו אך פי שנים י פזר גם נתן בנפש רחבה שנים שנים בארצות החיים. אך זה צולח ישיג המטרה שוכן בצל אהבה את נפשו חיה, נעים גורלו נחלתו שפרה מותו אלמות, לא ירד לנשיה. כי כעץ פרי שתול על מים לא יכהו שמש גם קרה ממזרים, ישלח יונקותיו רחבי ידים מבינות עפיהם יריעו צפרים. כן לאיש אהבה חבלתהו ימתק כל מר, ישיש כל עצב, ועת זרוע תמתו אמצתהו אך יגל יגונו, ישיש כל קצף. שמח יעבוד, יעיר פעלתו בחפץ כפים יחל ויכלה, עם השמש נזחפתו יצא למעבדהו ובשובו אך ישוב ואסמיו ימלא. יבא הביתה, אהבה תקדמהו מרבית ביתו ישיש לקראתו, תיו בל פנים יברך בואהו